ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ל · פסוק כט
אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ. לֹא תְיַחֵס תּוֹסֶפֶת הַמִּקְנֶה אֶל הַנַּחַשׁ הַנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמַּזָּל, אֲבָל תְּיַחֵס לִשְׁלֵמוּת עֲבוֹדָתִי שֶׁהָיְתָה עִם בְּקִיאוּת וְהִשְׁתַּדְּלוּת רַב בִּמְלֶאכֶת מִרְעֵה הַצֹּאן.
וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי. שֶׁהָיוּ בּוֹ נִשְׁבָּרוֹת וְחוֹלוֹת, וְחָבַשְׁתִּי אֶת הַנִּשְׁבֶּרֶת וְרִפֵּאתִי לַחוֹלָה, כָּרָאוּי לְרוֹעֵי הַבָּקָר: