ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ל · פסוק כה
שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵכָה. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אָז בְּיָדוֹ מִקְנֶה, כִּי בְמַקְלוֹ עָבַר, אָמְנָם הָיָה בְּיָדוֹ דֵּי לִחְיוֹת עִם נָשָׁיו וּבָנָיו, לְפָחוֹת דֵּי לִקְנוֹת לֶחֶם וְשִׂמְלָה וּמָזוֹן לַדֶּרֶךְ, כִּי בְּאֹפֶן אַחֵר לֹא הָיָה רָאוּי לְצַדִּיק וְחָכָם שֶׁיַּחְפֹּץ לָלֶכֶת לָמוּת וּלְהָמִית בָּרָעָב, וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב שֶׁיַּסְכִּים עַל יָדוֹ לָבָן שֶׁהָיָה עָשִׁיר וּנְשׂוּא פָנִים בְּעִירוֹ, וִישַׁלְּחֵהוּ עִם בְּנוֹתָיו וּבְנֵי בְנוֹתָיו לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל בָּרָעָב וּבַצָּמָא וּבְעֵרוֹם בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. וְהִנֵּה לָבָן הִתְחַנֵּן לוֹ שֶׁיֵּשֵׁב עִמּוֹ לְתוֹעַלְתּוֹ כְּאָמְרוֹ וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ: