ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק כז · פסוק כז
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו. לְהַרְחִיב אֶת נַפְשׁוֹ בְּתַעֲנוּגוֹת הָרֵיחַ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מג:): אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הָרֵיחַ.
וַיְבָרְכֵהוּ. כְּעִנְיַן "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מלכים ב ג:טו).
רְאֵה רֵיחַ בְּנִי. אַתָּה בְּנִי רְאֵה וְהִתְבּוֹנֵן שֶׁזֶּה הָרֵיחַ הוּא:
כְּרֵיחַ שָׂדֶה. שֶׁמִּלְּבַד הַמְּצִיאוּת הַמַּסְפִּיק לוֹ לִהְיוֹתוֹ מְזוֹן בַּעֲלֵי חַיִּים, הוֹסִיף עָלָיו טוֹבַת הָרֵיחַ הַמְּהַנֶּה וּמוֹעִיל לָרוּחַ הַחִיּוֹנִי וְהַנַּפְשִׁי, וְזֶה מִדַּרְכֵי טוּבוֹ.
אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'. וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. וּבְהִתְבּוֹנְנְךָ עַל מִדַּת טוּבוֹ יִתֵּן לְךָ בַּאֲשֶׁר הוּא הָאֱלֹהִים שָׂדֶה מְבֹרָךְ.