ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק כז · פסוק ד
וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים. רָצָה בַּמַּטְעַמִּים כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּכְבוֹד אָב, וּבָזֶה תָּחוּל עָלָיו הַבְּרָכָה, כִּי גַּם שֶׁלֹּא הִכִּיר בְּגֹדֶל רִשְׁעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מִכָּל מָקוֹם לֹא חָשַׁב אוֹתוֹ לְרָאוּי שֶׁתָּחוּל עָלָיו אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ לְבָרְכוֹ, וְלָכֵן כְּשֶׁבֵּרַךְ יַעֲקֹב אַחַר כָּךְ שֶׁיָּדַע בּוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לִבְרָכָה, לֹא שָׁאַל מַטְעַמִּים וְלֹא בִּקֵּשׁ דָּבָר וּבֵרְכוֹ תֵּכֶף בְּאָמְרוֹ "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ" (בראשית כח:ג):