ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק כ · פסוק טז
הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ. לְמֹהַר כְּמִנְהַג לוֹקֵחַ בַּת אִישׁ אוֹ אֲחוֹתוֹ לְאִשָּׁה.
הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם. מַלְבּוּשׁ שֶׁל כַּמָּה גְּוָנִים שֶׁהָיוּ לוֹבְשׁוֹת הַנָּשִׁים לְכָבוֹד, כִּי אָמְנָם הַמֹּהַר שֶׁנָּתַתִּי מוֹרֶה עַל כְּבוֹדֵךְ, שֶׁלֹּא לְקַחְתִּיךְ לְזוֹנָה וְלֹא לְפִילֶגֶשׁ, אֲבָל לְקַחְתִּיךְ לְאִשָּׁה, וְלֹא עֲזַבְתִּיךְ כָּל כָּךְ מְהֵרָה לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָךְ וְהֻצְרַכְתִּי לְהַחֲזִירֵךְ.
לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ. לְעֵינֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ וּבְנֵי בֵיתֵךְ:
וְאֵת כֹּל וְנוֹכָחַת. וּבְעֵינֵי כָּל שׁוֹמֵעַ וּבְעֵינֵי כֹּל נוֹכַחַת, שֶׁתְּבַקֵּשׁ אוּלַי לִגְנוּתֵךְ כְּמִנְהַג הַנָּשִׁים הַמּוֹכִיחוֹת וּמְגַנּוֹת זוֹ אֶת זוֹ בְּמִילֵי דְּעֶרְוָה.