ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק יב · פסוק טז
וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה וּלְאַבְרָם הֵיטִיב. שֶׁלֹּא נִמְלְכוּ רִאשׁוֹנָה בּוֹ לְפַתּוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג, וְזֶה כִּי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא הָיָה צֹרֶךְ לָזֶה כְּלָל מֵאַחַר שֶׁלְּקָחָהּ הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, וּמֵאַחַר שֶׁאָמְרָה שֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אַבְרָהָם בִּלְבַד וּרְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא, לֹא הָיוּ נִשּׂוּאִין מְעֻלִּים מֵאֵלּוּ שֶׁהָיוּ לְהִנָּשֵׂא לַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ וָאֶקַּח אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה, אֲבָל לְקָחוּהָ לַמֶּלֶךְ רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ הַמֶּלֶךְ הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ בְּמֹהַר וּבְמַתָּן כַּמִּנְהָג.
צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים. רַב כְּיַד הַמֶּלֶךְ.