ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק טו · פסוק ו
וְהֶאֱמִין בַּה'. בָּטַח שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאָמַר בְּלִי סָפֵק, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַדָּבָר נִמְנָע אוֹ רָחוֹק אֵצֶל הַטֶּבַע.
וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. הָאֵל יִתְבָּרַךְ חָשַׁב זֶה הַבִּטָּחוֹן בּוֹ לִצְדָקָה וּזְכוּת לְאַבְרָהָם, וּבָזֶה הוֹדִיעַ שֶׁכְּשֶׁאָמַר אַבְרָהָם אַחַר כָּךְ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, לֹא חָזַר בּוֹ מֵאֱמוּנָתוֹ כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה כֵּן לֹא הָיְתָה אֱמוּנָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לִצְדָקָה כְּלָל, כְּאָמְרוֹ "וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כָּל צִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה" (יחזקאל יח:כד).