ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ד · פסוק טו
כָּל הוֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם. אֲנִי אוֹמֵר לְכָל מִי שֶׁהוּא מוּכָן לַהֲרֹג קַיִן, שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה עַל חֶטְאוֹ שִׁבְעָה פְּעָמִים פַּעֲמַיִם, כִּי הַמּוּכָן לַהֲרֹג יִקָּרֵא הוֹרֵג, כְּאָמְרוֹ "וְאֶפְרַיִם לְהוֹצִיא אֶל הוֹרֵג בָּנָיו" (הושע ט:יג). וּמִלַּת שִׁבְעָתַיִם תּוֹרֶה שֶׁבַע פְּעָמִים שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּמוֹ "וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם" (משלי ו:לא). גָּזַר אִם כֵּן שֶׁעַל זֹאת הָרְצִיחָה שֶׁהָיְתָה דַּם אָחִיו וּמַחֲצִית הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי אוֹ שְׁלִישִׁיתוֹ, תְּהִי הַנְּקָמָה כְּרוֹצֵחַ שֶׁבַע פְּעָמִים כְּפוּלִים בָּזֶה הָאוֹפֶן, שֶׁיִּהְיֶה מֶשֶׁךְ זְמַן שִׁשָּׁה דּוֹרוֹת נָע וָנָד שֶׁהֵם חַיִּים רָעִים כְּמוֹ הַמָּוֶת אוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרוֹ "אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ" (תהלים נט:יב), וּבְסוֹף יֵהָרֵג בַּדּוֹר הַשְּׁבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לוֹ עַל יְדֵי לֶמֶךְ כְּפִי מַה שֶּׁבָּא בַּקַּבָּלָה: