ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ג · פסוק טו
וְאֵיבָה אָשִׁית. שֶׁתִּהְיֶה נִמְאֶסֶת בְּעֵינֵי הַכֹּחַ הַדִּמְיוֹנִי אֲפִלּוּ שֶׁלָּהּ, כְּאָמְרָם (שבת קנב.) "אִשָּׁה חֵמֶת מָלֵא צוֹאָה וּפִיהָ מָלֵא דָם". וְזֶה יְדֻמֶּה אֵצֶל הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה:
וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ. לֹא יִהְיֶה זֶה בֵּין אָדָם וְחַוָּה בִּלְבָד.
הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ. הַכֹּחַ הַדִּמְיוֹנִי יְמַעֵט אֶת הַתַּעֲנוּג בִּתְחִלַּת הַשָּׂגָתוֹ, בְּמַה שֶׁיְּדַמֶּה וִיצַיֵּר יִרְאַת הֶזֵּק בְּאֵיכוּת הַתַּעֲנוּג וְכַמּוּתוֹ וְסִדְרוֹ.
וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. כִּי הַמִּתְאַוֶּה בְּהִתְגַּבְּרוֹ יוֹלִיד הַהֶיזֵּק בְּסוֹף הַתַּעֲנוּג: