ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ב · פסוק כד
עַל כֵּן. מֵאַחַר שֶׁבְּזֹאת הָרִאשׁוֹנָה כִּוֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּהְיֶה דּוֹמָה לָאִישׁ כְּפִי הָאֶפְשָׁר, עַד שֶׁיָּצַר אוֹתָהּ מִגְּוִיָּתוֹ:
יַעֲזׇב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ. רָאוּי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה הוֹגֶנֶת לוֹ וּרְאוּיָה לִדְבֹּק בּוֹ, גַּם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, כִּי לֹא יִהְיֶה דִּבּוּק אֲמִתִּי בְּבִלְתִּי דּוֹמִים, אֲבָל יִהְיֶה בְּדוֹמִים בִּלְבָד, כִּי אָז יְכַוְּנוּ לְדַעַת אֶחָד.
וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. מְכֻוָּן בְּכָל הַפְּעֻלּוֹת לְהַשִּׂיג הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן בִּיצִירַת הָאָדָם, כְּאִלּוּ שְׁנֵיהֶם נִמְצָא אֶחָד בִּלְבַד.