ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ב · פסוק יט
וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. נָתַן לָהֶם שְׁלֵמוּת צוּרָה מַרְגֶּשֶׁת, אֲשֶׁר לָזֶה לֹא הָיָה מַסְפִּיק אָז הַכֹּחַ הַשְּׁמֵימִי בִּלְתִּי כֹּחַ זַרְעִי שֶׁיַּעַזְרֵהוּ.
וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם. לְמַעַן יַכִּיר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְנִמְצָא חָדָשׁ, מִבְּלִי אֵין בֵּין בַּעֲלֵי חַיִּים דָּבָר נָאוֹת לְעָבְדוֹ.
לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ. כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה וְיִתְבּוֹנֵן אֵיזֶה שֵׁם רָאוּי לְכָל אֶחָד מֵהֶם כְּפִי הַפְּעֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת לְצוּרָתוֹ:
נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. הִנֵּה שְׁמוֹ הוֹרָה עַל צוּרַת הַבַּעֲלֵי חַיִּים הַנִּקְרָא בַּשֵּׁם הַהוּא, שֶׁהִיא נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר בָּהּ הוּא נִמְצָא בְּפֹעַל.