ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק ב · פסוק ז
וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים. אָמְנָם לְהַוָּיַת בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא הִסְפִּיק זֶה, אֲבָל הָיְתָה יְצִירַת הַיּוֹצֵר יִתְבָּרַךְ עַל אוֹפַנִּים מִתְחַלְּפִים, וְזֶה כִּי לִיצִירַת הָאָדָם בֵּרֵר עָפָר מִן הָאֲדָמָה חֵלֶק נִכְבָּד מִמֶּנָּה:
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. נֶפֶשׁ חִיּוּנִית מוּכֶנֶת לְקַבֵּל צֶלֶם אֱלֹהִים, כְּאָמְרוֹ "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" (איוב לב:ח). מִכָּל מָקוֹם וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה – הָיָה עִם כָּל זֶה חַיָּה בִּלְבָד בִּלְתִּי מְדַבֶּרֶת עַד שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם וּדְמוּת.