ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק א · פסוק ז
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ. וּבִהְיוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר סָרוּ קְצָת הַמַּיִם הַיְסוֹדִיִּים מִתַּחַת אוֹתוֹ הַחֵלֶק מֵהֶם שֶׁנֶּהְפַּךְ לְטֶבַע אֵדִּי, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּאָמְרוֹ "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם", הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּרֵד אָז הַחֵלֶק הָאֵדִּי אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁסָּרוּ אוֹתָם הַמַּיִם מִשָּׁם, וְנַעֲשָׂה שֶׁאוֹתוֹ הָרָקִיעַ הַמַּבְדִּיל יִהְיֶה בּוֹ כֹּחַ עוֹצֵר וּמוֹנֵעַ אֶת הַחֵלֶק הָאֵדִּי שֶׁלֹּא יֵרֵד, וְהוּא הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, בְּאֹפֶן שֶׁיֵּרֵד הַחֵלֶק הָאֲוִירִי הַמְעֻסֶּה וְנִשְׁאַר הָאֵדִּי בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן. וְלָזֶה בְּהַגִּיעַ שָׁם הָאֵד הַלַּח יִתְעַבֶּה וְיוֹלִיד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד, וּבְהִתְעַבּוֹתָם יִכְבְּדוּ וְיֵרְדוּ, כְּאָמְרוֹ "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם". רְצוֹנוֹ בְּאָמְרוֹ הַשָּׁמַיִם – הָרָקִיעַ הַמְעַבֶּה אֶת הַחֵלֶק הָאֲוִירִי, כְּאָמְרוֹ "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם", וּבְהַגִּיעַ שָׁם הָאֵד הַקִּיטוֹרִי הַנִּלְהָב יוֹלִיד רַעַם וּבָרָק, כְּאָמְרוֹ "מַעֲלֶה נְשִׂיאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה". וּבִהְיוֹת קְצָת הַיְסוֹד הַמֵּימִי הַכָּבֵד לְמַעְלָה מֵהָאֲוִיר הַקַּל אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ נֶגֶד טִבְעָם, יוֹרֶה עַל פְּעֻלַּת פּוֹעֵל רְצוֹנִי מְכַוֵּן תַּכְלִית בְּלִי סָפֵק, כְּאָמְרוֹ "וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ".
וַיְהִי כֵן. נִשְׁאַר קַיָּם כֵּן נֶגֶד טִבְעוֹ.