ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק ל · פסוק ב
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳. כְּשֶׁאָמַר בְּהַר סִינַי ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשֶּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ״ (ויקרא יט:יב), הָיְתָה הַכַּוָּנָה ״אִישׁ הַנֹּדֵר אוֹ נִשְׁבָּע לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, כִּי בְּחַלְּלוֹ דְּבָרוֹ הוּא מְחַלֵּל אֶת ה׳. אֲבָל הָאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּת עַצְמָהּ, לֹא תִהְיֶה מְחַלֶּלֶת אִם יָפֵר הַמֵּפֵר.