ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק כז · פסוק ג
וְהוּא לֹא הָיָה בַּעֲדַת קֹרַח. שֶׁהָיָה דִּינָם שֶׁיֹּאבַד מְמוֹנָם בְּחֵרֶם, שֶׁהֶחֱרִימָם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּאָמְרוֹ ״סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ״ (במדבר טז:כו). וְכֵן נִדּוֹנוּ בְּדִינֵי שָׁמַיִם, כְּאָמְרוֹ ״וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ״ (במדבר טז:לב).
כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. לֹא הָיָה עֹנֶשׁ חֶטְאוֹ אֶלָּא שֶׁיָּמוּת, לֹא שֶׁיֹּאבַד מָמוֹנוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁים.