ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק כה · פסוק א
וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת. תְּחִלַּת עִנְיָנָם לֹא הָיָה לַעֲבֹד עֲבֹדָה זָרָה כְּלָל, אֲבָל הָיָה לִזְנוֹת בִּלְבָד. אַמְנָם קָרָה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁהֵעִידָה הַתּוֹרָה כְּשֶׁאָסְרָה לְהִתְחַתֵּן בָּאֻמּוֹת, כְּאָמְרוֹ (שמות לד:טו-טז) ״וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו וְזָנוּ בְנֹתָיו וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן״.
וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע לָצֵאת מֵרָעָה אֶל רָעָה, כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:).