ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק כב · פסוק לח
הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי בָּא אֵלֶיךָ אָז כִּדְבָרְךָ, מַה הָיִיתִי מוֹעִיל לְךָ? וְגַם כֵּן עַתָּה.
הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה. כְּלוּם אֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר כְּמִנְהַג כָּל מְדַבֵּר רְצוֹנִיִּי?
הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי, אוֹתוֹ אֲדַבֵּר. כְּעִנְיַן ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי״ (שמואל ב כג:ב), וּבְאֹפֶן זֶה לֹא אֶהְיֶה אֲנִי הַמְדַבֵּר.