ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק כב · פסוק לב
עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתוֹנְךָ. כִּי בִּרְאוֹתְךָ אֵלֶּה הָאוֹתוֹת הָיָה לְךָ לְשַׁעֵר שֶׁהֲלִיכָתְךָ בִּלְתִּי רְצוּיָה וְהִיא לֹא תִצְלָח.
זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וְאֵיךְ הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לִדְחוֹק אֶת הַשָּׁעָה?
הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן. הִנֵּה אֲנִי עָשִׂיתִי הָאֶפְשָׁר לְהִתְנַגֵּד לְדַרְכְּךָ בָּזֶה הָאֹפֶן לְטוֹבָתְךָ.
כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. יָרַט מִן ״וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה״ (ירמיהו מט:כד) כְּמוֹ ״וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ״ (שופטים ט:נג) מִן רָצַץ. אָמַר הִנֵּה יָצָאתִי לְשָׂטָן, וְעִנְיַן הַהַשְׂטָנָה הָיָה כִּי יַחֲרִיד הַדֶּרֶךְ כָּל מַה שֶׁכְּנֶגְדִּי, כְּעִנְיַן לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאֶה אֲבָל חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם (דניאל י:ז), וְכָל זֶה לֹא הִסְפִּיק לְהַחֲרִיד אוֹתְךָ כִּי הִכְבַּדְתָּ לִבְּךָ.