ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק יב · פסוק ח
פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ. שֶׁהַנְּבוּאָה אֵלָיו הִיא בִּלְתִּי תַּרְדֵּמַת חוּשָׁיו.
וּמַרְאֶה. לְשׁוֹן זָכָר הַנִּקְרָא אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות מט:).
וְלֹא בְחִידֹת. דִּבּוּר מְבֹאָר בְּלִי חִידָה, לֹא כְּעִנְיָן בִּזְכַרְיָה (זכריה ד:ה) וְזוּלָתוֹ שֶׁרָאָה חִידוֹת וּמְשָׁלִים וְאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ ״הֲלֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה״, וְאוֹמֵר ״לֹא אֲדֹנִי״, וְהַמַּלְאָךְ פֵּרֵשׁ לוֹ אֶת הַמָּשָׁל. וּמֵהֶם הָיוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַמְּשָׁלִים וְהֵבִינוּ אוֹתָם, כְּעִנְיַן ״הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת״ (ירמיהו א:יב). וּכְעִנְיַן בִּלְעָם בְּאָמְרוֹ ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ״ (במדבר כג:ז), כִּי בַתְּחִלָּה הִגִּיד הַמָּשָׁל שֶׁרָאָה וְאַחַר כָּךְ בֵּאֵר אוֹתוֹ.
וּתְמוּנַת ה׳ יַבִּיט. וְכָל זֶה הוּא מַשִּׂיג עִם הַהִגָּלוֹת אֵלָיו בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד, לֹא כְּבִלְעָם שֶׁעִם זֶה שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אֶלָּא דֶּרֶךְ מָשָׁל, הָיְתָה הַשָּׂגָתוֹ בְּשֵׁם אֱלֹהִים בִּלְבַד, לֹא בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד.
וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם. לֹא יִמָּלֵט שֶׁאֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, שֶׁאִם חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֲנִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו, אִם כֵּן חֲשַׁבְתֶּם עָלַי תּוֹעֶה שֶׁאֲנִי חָפֵץ בָּרְשָׁעִים, הֵפֶךְ מַה שֶׁהָיָה לָכֶם לַחֲשׁוֹב, שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַזְכֶּה אוֹתוֹ לָזֹאת הַמַּעֲלָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ. וּבְכֵן הָיָה לָכֶם לִירָא מִלְּדַבֵּר בְּאִישׁ כָּזֶה. וְאִם אוּלַי חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו וְשֶׁאַתֶּם מַכִּירִים בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ וְאֵינוֹ כֵן, הִנְּכֶם יוֹתֵר חוֹשְׁבִים אֶל ה׳ תּוֹעֶה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה״.