ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק טז · פסוק לב
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. הִרְחִיבָה אֶת הַבְּקִיעָה עַד מְקוֹם בָּתֵּיהֶם.
וְאֶת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח. וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו בְּמַחֲלֻקְתּוֹ. וּלְכֵן לֹא מֵתוּ בָּנָיו, שֶׁלֹּא נִגְרְרוּ אַחֲרָיו בָּזֶה.
וְאֶת כָּל הָרְכוּש. שֶׁלֹּא יִזְכּוּ שֶׁיֵּהָנוּ צַדִּיקִים בַּעֲמָלָם, כְּעִנְיַן נָפְלָה סֶלַע מֵחֵיקוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ.