אור ברסלב

ספורנו על במדבר· ספורנו

פרק טו

פרק יד

פסוק ג

לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ. וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב. הִנֵּה עַד הָעֵגֶל הָיָה הַקָּרְבָּן רֵיחַ נִיחֹחַ בְּזוּלַת מִנְחָה וּנְסָכִים, כְּעִנְיַן בְּהֶבֶל (בראשית ד:ד) וּבְנֹחַ (בראשית ח:כא) וּבְאַבְרָהָם (בראשית יב:ז), וּכְעִנְיַן ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳ פָּרִים״ (שמות כד:ה), לֹא זוּלַת זֶה. וּבְחֶטְאָם בָּעֵגֶל הִצְרִיךְ מִנְחָה וּנְסָכִים לְעוֹלַת הַתָּמִיד שֶׁהִיא קָרְבַּן צִבּוּר, וּמֵאָז שֶׁחָטְאוּ בַּמְרַגְּלִים הִצְרִיךְ מִנְחָה וּנְסָכִים לְהַכְשִׁיר גַּם קָרְבַּן יָחִיד.

פסוק כ

חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה. אַחַר חֵטְא הַמְרַגְּלִים הִצְרִיךְ גַּם הַחַלָּה, לְמַעַן יִהְיוּ רְאוּיִים שֶׁתָּחוּל בְּרָכָה בְּבָתֵּיהֶם, כְּאָמְרוֹ ״וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ״ (יחזקאל מד:ל). וְכֵן אֵלִיָּהוּ ״עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשׁוֹנָה וְהוֹצֵאת לִי, (וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָאַחֲרוֹנָה,) כִּי כֹה אָמַר ה׳ כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה״ (מלכים א יז:יג-יד).

פסוק כב

וְכִי תִשְׁגּוּ. כְּבָר הִתְבָּאֵר בַּקַּבָּלָה שֶׁבְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְזֶה כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם (תהלים קו:כו), לֹא הָיָה נִמְנָע שֶׁיִּשְׁגּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּשׁוּבָם לְאַרְצָם.

וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. מִכֵּיוָן שֶׁתִּשְׁגּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּל פְּעֻלּוֹת הַמִּצְוֹת, לֹא תַעֲשׂוּ אוֹתָן הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ הִקְדִּים לְכֻלָּן יְדִיעַת אֱלֹהוּתוֹ, בְּאָמְרוֹ ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (שמות כ:ב). וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ״ (ספרי קיא).

פסוק ל

אֶת ה׳ הוּא מְגַדֵּף. וְאֵין לוֹ כַּפָּרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ בִּתְשׁוּבָה הַנַּעֲשֵׂית מִיִּרְאַת עֹנֶשׁ, עַד שֶׁיָּמוּת, וּלְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה תְּשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל בְּעִנְיַן הַמְרַגְּלִים, כְּאָמְרוֹ ״וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה׳ וְלֹא שָׁמַע ה׳ בְּקֹלְכֶם״ (דברים א:מה).

פסוק לט

וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת ה׳. תִּזְכְּרוּ שֶׁאַתֶּם עֲבָדִים לָאֵל יִתְבָּרַךְ וְשֶׁקִּבַּלְתֶּם מִצְוֹתָיו בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה, וְזֶה בִּרְאוֹתָם הַצִּיצִית שֶׁהוּא כְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבָדָיו. וּבָזֶה תַּחְדְּלוּ מִתּוּר אַחֲרֵי לְבַבְכֶם לְהַשִּׂיג שְׁרִירוּת לִבְּכֶם בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד, אֲפִלּוּ בְּגֶזֶל.

וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. לְהַשִּׂיג תַּאֲווֹת שֶׁנְּתַתֶּם עֵינֵיכֶם בָּהֶן.

אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. מַטִּים נַפְשְׁכֶם הַשִּׂכְלִית בָּהֶן מִדַּרְכֵי חַיֵּי עוֹלָם לְדַרְכֵי אֲבַדּוֹן וָמָוֶת.

פסוק מ

לְמַעַן תִּזְכְּרוּ. לְמַעַן תִּהְיוּ פְּנוּיִים מִמַּחְשְׁבוֹת הַבְלֵיכֶם, וּבָזֶה תִּזְכְּרוּ מוֹפְתֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בָּם תַּכִּירוּ גֹּדֶל הָאֵל וְחַסְדּוֹ.

וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֺתָי. וּבָזֶה תַּעֲשׂוּ כָל מִצְוֹתַי מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה.

וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. וּבָזֶה תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים לְפָנָיו לְחַיֵּי עוֹלָם, כַּאֲשֶׁר כִּוֵּן הוּא בְּאָמְרוֹ (שמות יט:ו) ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״.

פסוק מא

אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם וְכוּ׳. אֲנִי ה׳ שֶׁמִּצַּד שֶׁאֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים שֶׁאֲנִי הוּא אוֹתוֹ הַקַּדְמוֹן הָרָאוּי שֶׁתַּעַבְדוּהוּ וְאֵלָיו תִּתְפַּלְּלוּ.

הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. כְּדֵי שֶׁתִּזְכּוּ שֶׁאֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים, שֶׁתִּהְיֶה הַתְמָדַת מְצִיאוּתְכֶם מִמֶּנִּי בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, שֶׁמְּצִיאוּת כָּזֶה לֹא יִשְׁתַּנֶּה וְלֹא יִפָּסֵד בְּשׁוּם אֹפֶן, כְּמוֹ שֶׁהוּא הָעִנְיָן בִּמְצִיאוּת שְׁאָר הַנִּצְחִיִּים.

אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. אֲנִי עַתָּה לָזֶה הַתַּכְלִית בְּעַצְמוֹ צִוִּיתִי לָכֶם זֹאת הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁתִּזְכּוּ לָזֶה הַמְכֻוָּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם״ (במדבר טו:מ).

תוכן העניינים

ספורנו על במדבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה