ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק ט · פסוק א
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. אַחַר שֶׁפָּקַד אַנְשֵׁי הַצָּבָא וְסִדֵּר הַדְּגָלִים וְנוֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְטִהֵר מַחֲנֵיהֶם מִן הַטְּמֵאִים כְּאָמְרֹו ״וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״ (דברים כג:טו), וּמִן הַמַּמְזֵרִים בְּעִנְיַן הַסּוֹטָה, לְמַעַן תִּהְיֶה הַשְּׁכִינָה בֵּינֵיהֶם בְּמַחֲנֵה צִבְאוֹתָם, סִפֵּר הַכָּתוּב אַרְבָּעָה מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּהֶם זָכוּ לִכָּנֵס לָאָרֶץ מִיָּד בִּלְתִּי מִלְחָמָה לוּלֵא הַמְרַגְּלִים, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּאָמְרוֹ לְחֹבָב ״נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם״ (במדבר י:כט). רִאשׁוֹנָה סִפֵּר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. שֵׁנִית זְרִיזוּתָם בְּעִנְיַן חִנּוּךְ הַלְוִיִּם. שְׁלִישִׁית זְרִיזוּתָם בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח. רְבִיעִית לֶכְתָּם אַחֲרֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ בַּמִּדְבָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הֵעָלוֹת הֶעָנָן בִּזְמַנִּים בִּלְתִּי נוֹדָעִים, פְּעָמִים אֲרֻכִּים וּפְעָמִים קְצָרִים, בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁתִּקְשֶׁה עֲלֵיהֶם מְאֹד הַחֲנִיָּה וְהַמַּסָּע. וּלְהוֹדִיעַ כָּל אֵלֶּה סִפֵּר אוֹתָם כְּפִי מַדְרֵגַת הֱיוֹתָם לְרָצוֹן לְפָנָיו, לֹא לְפִי הַזְּמַן שֶׁהָיוּ בוֹ. וְלָכֵן סִפֵּר בְּכָאן עִנְיַן חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ וְהַלְוִיִּם וְהַפֶּסַח שֶׁהָיוּ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וְהָיְתָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וְהָיָה עִנְיַן חֲנִיָּתָם וּנְסִיעָתָם עַל פִּי ה׳ מִיּוֹם צֵאתָם מִמִּצְרַיִם. וְעַל כְּמוֹ זֶה אָמְרוּ ״אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה״, וְזֶה כַּאֲשֶׁר תְּכַוֵּן תַּכְלִית מָה זוּלָתִי הַזְּמַן בְּסֵדֶר הַמְסֻפָּר.