ספורנו על במדבר· ספורנו
פרק ח · פסוק טז
כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי. נְתוּנִים מֵעַצְמָם שֶׁנָּתְנוּ אֶת עַצְמָם לַעֲבוֹדָתִי, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ ״מִי לַה׳ אֵלָי״, וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב:כו).
וּנְתוּנִים גַּם כֵּן מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁיִּתְּנוּ מִחְיַת הַלְוִיִּם בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן חֵלֶף עֲבוֹדָתָם, לְמַעַן תִּהְיֶה עֲבוֹדָתִי נַעֲשֵׂית בֵּין כֻּלָּם.
תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם. שֶׁהָיְתָה הָעֲבוֹדָה מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם.