ליום רביעי דעשי"ת · פרק ג
סח. חתום שמואל חזק.
שׁוֹשַׁנַּת וֶרֶד בֵּין חוֹחִים גִּדּוּלֶיהָ. אֲשֶׁר כְּמִגְדָּלוֹת שָׁדֶיהָ וּפַעֲמֵי נְעָלֶיהָ. וְלָמָּה הֻבְקְעוּ חוֹמוֹתֶיהָ וְהָלְכוּ שְׁבִי עוֹלָלֶיהָ. עַל הֶהָרִים הוּפְנוּ רַגְלֶיהָ:
מוֹשֶׁלֶת אַפְסֵי אֶרֶץ שַׁלְטָנִית וּגְבִירָה. אֲשֶׁר שִׁכְנָךְ אָז בְּתוֹכָהּ שָׁרָה. וְלָמָּה כְּסֻכָּה בְּכֶרֶם וְכִמְלוּנָה נוֹתָרָה. מַלְכָּהּ וְשָֹרֶיהָ בַּגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה:
וְעוּדָה בַּנָּשִׁים מֵעַמִּים מְהֻלָּלָה. אֲשֶׁר עַל כָּל עַם וְלָשׁוֹן מְגֻדָּלָה. וְלָמָּה כְּאִשָּׁה זוֹנָה וַחֲלָלָה. פֵּרְשָֹה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ וְאֵין מְנַחֵם לָהּ:
אֵצֶל בַּת יוֹשֶׁבֶת בְּלִמּוּד תּוֹרוֹתֶיהָ. אֲשֶׁר בְּמַיִם רַבִּים שִׁלְּחָה שְׂדוֹתֶיהָ. וְלָמָּה נָשִׁים מְאִירוֹת בָּאוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ. רָאוּהָ צָרִים שָֹחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּיהָ:
לְמוּדָה לְקָחֶיהָ הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגּוֹיִם כִּמְדֻבָּר. אֲשֶׁר לְצִדְּךָ כְּאֵזוֹר מְדֻבֶּקֶת לְהִתְחַבָּר. וְלָמָּה פְזוּרָה בְּכָל זָוִיּוֹת וּמַעֲבָר. בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר:
חֲסִין יָהּ גְּמוֹל חֶסֶד לְחַיָּבִים. זְקֹף קַרְנָהּ וְהוֹצִיאָהּ מִיַּד מַלְעִיבִים. תְּמוּר כִּי לֹא בְאַחֵר הִשְׁלִיכָה יְהָבִים. כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים:
כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אָנוּ בְטוּחִים, וְעַל צִדְקוֹתֶיךָ אָנוּ נִשְׁעָנִים, וְלִסְלִיחוֹתֶיךָ אָנוּ מְקַוִּים, וְלִישׁוּעָתְךָ אָנוּ מְצַפִּים: אַתָּה הוּא מֶלֶךְ, אוֹהֵב צְדָקוֹת מִקֶּדֶם, מַעֲבִיר עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, וּמֵסִיר חַטֹּאת יְרֵאָיו: כּוֹרֵת בְּרִית לָרִאשׁוֹנִים, וּמְקַיֵּם שְׁבוּעָה לָאַחֲרוֹנִים: אַתָּה הוּא, שֶׁיָּרַדְתָּ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל הַר סִינַי, וְהֶרְאֵיתָ דַּרְכֵי טוּבְךָ לְמֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: וְאָרְחוֹת חֲסָדֶיךָ גִּלִּיתָ לוֹ, וְהוֹדַעְתּוֹ כִּי אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב, וּמַנְהִיג אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים: וְכֵן כָּתוּב: וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ. וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם:
אֵל אֶֽרֶךְ־אַפַּֽיִם אַתָּה. וּבַֽעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵֽאתָ. וְדֶֽרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵֽיתָ: גְּדֻלַּת רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ. תִּזְכֺּר הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם לְזֶֽרַע יְדִידֶֽיךָ: תֵּֽפֶן אֵלֵֽינוּ בְּרַחֲמִים. כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הָרַחֲמִים: בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶֽיךָ נְקַדֵּם. כְּהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָיו מִקֶּֽדֶם: מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב. כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב: וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן. כְּיוֹם וַיֵֽרֶד יְהֺוָה בֶּעָנָן: תַּעֲבֺר עַל־פֶּֽשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם. כְּיוֹם וַַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם: תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵֽנוּ וְתַקְשִׁיב מֶֽנוּ מַאֲמַר. כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה, וְשָׁם נֶאֱמַר:
קהל וחזן:
וַיַּעֲבֹר יְהֺוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:
יְהֺוָה יְהֺוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב־חֶֽסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ:
סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי־חָטָֽאנוּ. מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי־פָשָֽׁעְנוּ: כִּי־אַתָּה אֲדֺנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב־חֶֽסֶד לְכָל־קוֹרְאֶֽיךָ:
אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ: מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ יושֵׁב יושֵׁב מָרום וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוכֵן שְׁחָקִים:
כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְהֹוָה עָלֵֽינוּ: לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּֽטֵֽחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה, הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
קהל ואח"כ חזן:
סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה, כְּגֹֽדֶל חַסְדֶּֽךָ. וְכַאֲשֶׁר נָשָֽׂאתָה לָעָם הַזֶּה. מִמִּצְרַֽיִם וְעַד הֵֽנָּה. וְשָׁם נֶאֱמַר:
הקהל אומרים:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה סָלַֽחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ:
הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ, וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ, אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָֽעָה, אֲדֹנָי סְלָֽחָה, אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה, אַל תְּאַחַר. לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּֽךָ: