סליחות נוסח ליטא עברי אנגלי· רבי אברהם דיוויס
ליום שני דעשי"ת · פרק ו
סג. חתום זבדיה.
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ
אֱלֹהִים אֵין בִּלְתֶּךָ.
לְדוֹר דּוֹרִים מֶמְשַׁלְתֶּךָ.
וְלָעַד קִיּוּם בְּרִיתֶךָ:
בִּימִינְךָ אֵין מַעֲצָר.
יָדְךָ לֹא תִקְצָר.
אֵל עוֹנֶה בַּצָּר:
גָּבְרוּ מְאֹד נִפְלְאוֹתֶיךָ
וְלָעַד שִׁלְטוֹן מַלְכוּתֶךָ
וְלֹא יִתַּמּוּ שְׁנוֹתֶיךָ:
דּוֹרֵשׁ דָּמִים,
הִצַּלְתָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים.
וְהִשְׁפַּלְתָּ מְלָכִים רָמִים:
הֵן אַתָּה לֹא שָׁנִיתָ.
וְאַתָּה הוּא שֶׁהָיִיתָ.
בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כִלִּיתָ:
וּמִבְּנֵי בְנֵיהֶם אֲנַחְנוּ.
לָמָּה לָנֶצַח זֻנַּחְנוּ.
וְכַמֵּת מִלֵּב נִשְׁכָּחְנוּ:
זְרוּיִים בְּכָל פִּנָּה.
עֲבוּדִים בְּכָל מְדִינָה.
וְאֵין לָנוּ חֲנִינָה:
חֲשׁוּכִים בֵּין כָּל־אֻמָּה.
נְתוּנִים לְבֹשֶׁת וְלִכְלִמָּה,
לְגוֹיֵי אֲדָמָה:
טָבַעְנוּ בְּצוּל מַעֲמַקִּים.
יָרַדְנוּ
וְאֵין מֵקִים.
לְךָ לְבַד נוֹאֲקִים:
יוֹשְׁבִים כְּעֵדֵי שְׁקָרִים.
בְּלִי רֹאשׁ לְהָרִים.
לַעֲנָה וָרוֹשׁ שִׁכּוֹרִים:
כָּשַׁלְנוּ בַּצָּהֳרַיִם כְּבַלַּיְלָה.
כְּעִוְרִים נְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה.
וְאֵין־לֵידַע קֵץ הַגְּאֻלָּה:
לְקוּחֵי־כֶסֶף
לְחֵרוּת יוֹצְאִים.
וַאֲנַחְנוּ יוֹם־וָלֵיל נִלְאִים.
וּמָנוֹחַ לֹא מוֹצְאִים:
מַה־כֹּחִי לִסְבֹּל טִיט־רִפְשִׁי.
וּמַה־קִּצִּי
כִּי־אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי.
עַד־זְמַן תּוֹצִיאֵנִי לַחָפְשִׁי:
נֹאמַר בֹּקֶר
מִי־יִתֵּן־עֶרֶב.
וּבָעֶרֶב
מִי־יִתֵּן בֹּקֶר יְקָרֵב
מִפַּחַד לֵב וָקֶרֶב:
שֶֹה פְזוּרָה אָנוּ מְשׁוּלִים.
כָּל־מוֹצְאֵינוּ אוֹתָנוּ אוֹכְלִים.
וְעַל־נַפְשׁוֹתֵינוּ לֹא חוֹמְלִים:
עֵינַי סָבִיב הֲרִימוֹתִי.
שְֹמֹאל וְיָמִין צִפִּיתִי.
וּמַכִּיר לִי לֹא־רָאִיתִי:
פָּנִיתִי לְכָל־צַד
וְאֵין עֶזְרָה.
צָעַקְתִּי לְךָ וָאֶקְרָא.
אֵל עוֹנֶה בְּעֵת צָרָה:
צוּר יָדְךָ לֹא־קָצְרָה.
לְךָ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה.
לָמָּה תִישָׁן עוּרָה:
קְשֹׁב תַּחַן שִֹיחֵנוּ.
רְאֵה בְּתַשּׁוּת כֹּחֵנוּ
וְאַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנוּ:
שׁוּר בְּשִׁפְלוּת דּוֹרֵנוּ
תַּבִּיט בְּכֹבֶד צַעֲרֵנוּ.
וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנוּ:
זַעֲקָתֵנוּ שְׁעֵה מִמְּעוֹנֶךָ:
בִּיטָה בְּאֶנְקַת בָּנֶיךָ.
וְאַל־תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם
מִלְּפָנֶיךָ:
דְּרַשְׁנוּךָ בְּחִין וְשַׁוְעָה.
יָהּ הֵרָצֶה־לָנוּ בְּזוּ־הַשָּׁעָה.
וְתַחֲנוּנֵנוּ יְהֹוָה שְׁמָעָה:
אֵל מֶֽלֶךְ.
יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים.
מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.
מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ.
מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.
מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים
וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים.
עוֹשֶׂה צְדָקוֹת
עִם כָּל בָּשָׂר וָרֽוּחַ.
לֹא כְרָעָתָם
תִּגְמוֹל:
אֵל
הוֹרֵיתָ לָנוּ לוֹמַר
שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה.
וּזְכָר לָֽנוּ הַיּוֹם
בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה.
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַֽעְתָּ
לֶעָנָו מִקֶּֽדֶם.
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב
וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּֽעָנָן
וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם
וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה:
קהל וחזן:
וַיַּֽעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו
וַיִּקְרָא:
יְהֹוָה יְהֹוָה
אֵל רַחוּם וְחַנּוּן
אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם
וְרַב חֶֽסֶד וֶֽאֱמֶת:
נֹצֵר חֶֽסֶד
לָאֲלָפִים
נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶֽשַׁע
וְחַטָּאָה
וְנַקֵּה:
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ
וּנְחַלְתָּֽנוּ:
סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ.
מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ:
כִּי אַתָּה אֲדֹנָי
טוֹב וְסַלָּח
וְרַב חֶֽסֶד
לְכָל קֹרְאֶֽיךָ:
כִּי כָּל־הָעַמִּים
יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו
וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ
בְּשֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד׃
וַאֲנַחְנוּ בְחַסְדְּךָ בָטַחְנוּ
יָגֵל לִבֵּנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ:
וַאֲנַחְנוּ נָשִׁיר עֻזֶּךָ
נְרַנֵּן
לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ:
וַאֲנַחְנוּ בְּרֹב חַסְדְּךָ
נָבוֹא בֵיתֶֽךָ
נִשְׁתַּחֲוֶה
אֶל הֵיכַל־קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶֽךָ:
כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
כֵּן תְּרַחֵם יְהֹוָה עָלֵֽינוּ:
לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה,
עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ
מִשְׂגָּב לָֽנוּ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת,
אַשְׁרֵי אָדָם בֹּֽטֵֽחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה,
הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה,
כְּגֹֽדֶל
חַסְדֶּֽךָ.
וְכַאֲשֶׁר נָשָֽׂאתָה לָעָם הַזֶּה.
מִמִּצְרַֽיִם וְעַד הֵֽנָּה.
וְשָׁם נֶאֱמַר:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה
סָלַֽחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ:
הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע,
פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ,
וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ
כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ,
אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ,
כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים:
אֲדֹנָי שְׁמָֽעָה, אֲדֹנָי סְלָֽחָה,
אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה,
אַל תְּאַחַר.
לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי,
כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא