סליחות נוסח ליטא עברי אנגלי· רבי אברהם דיוויס
ליום שני דעשי"ת · פרק ג
ס. חתום אליה בר שמעיה חזק.
אֵלֶיךָ לֵב וָנֶפֶשׁ נִשְׁפֹּךְ
כַּמַּיִם
כֻּלָּנוּ אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם.
אֵתָיוּ זְקֵנִים עִם עוֹלָלֵיכֶם
הִזַּכּוּ
וְהָסִירוּ רֹעַ מַעֲלְלֵיכֶם:
לְפָנָיו נַרְבֶּה
תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה
עַל זֹאת מֵאֱלֹהֵינוּ נְבַקְּשָׁה:
יִרְגַּז הַטּוֹב
עַל מְנֻוָּל.
דַּרְכּוֹ יַעֲזֹב
פּוֹשֵׁעַ וְעַוָּל:
הֵכִינוּ לֵב וְהֵטִיבוּ מַחֲשָׁבָה.
כִּי גָדוֹל כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה:
בִּקְהַל עָם
מִלִּין נַכְבִּיר
וְלֹא יִמְאַס אֵל כַּבִּיר:
רוֹצֶה תְּשׁוּבַת בּוֹגֵד וְנִשְׁחַת.
לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת:
שְׁמַע תַּחֲנוּן
הֵעָתֵר לִמְבַקְשֶׁיךָ.
בְּנָשְֹאֵינוּ יָדֵינוּ
אֶל־דְּבִיר קָדְשֶׁךָ:
יִהְיוּ־נָא אִמְרֵי פִינוּ
לְרָצוֹן.
וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ
אֹנֶס וְרָצוֹן:
חֲשֹׁב זְכֹר
קְרִיאַת נְעִימֶיךָ.
וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ.
וַעֲשֵֹה חֵפֶץ־עֲבָדֶיךָ
וִישַׁעְשְׁעוּן תַּנְחוּמֶיךָ.
סְמוּכִים בְּחַסְדֶּךָ
וּבְטוּחִים עַל־רַחֲמֶיךָ:
כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים
אָנוּ בְטוּחִים,
וְעַל צִדְקוֹתֶיךָ אָנוּ נִשְׁעָנִים,
וְלִסְלִיחוֹתֶיךָ אָנוּ מְקַוִּים,
וְלִישׁוּעָתְךָ אָנוּ מְצַפִּים:
אַתָּה הוּא מֶלֶךְ,
אוֹהֵב צְדָקוֹת מִקֶּדֶם,
מַעֲבִיר עֲוֹנוֹת עַמּוֹ,
וּמֵסִיר חַטֹּאת יְרֵאָיו:
כּוֹרֵת בְּרִית לָרִאשׁוֹנִים,
וּמְקַיֵּם שְׁבוּעָה
לָאַחֲרוֹנִים:
אַתָּה הוּא, שֶׁיָּרַדְתָּ
בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל הַר סִינַי,
וְהֶרְאֵיתָ דַּרְכֵי טוּבְךָ
לְמֹשֶׁה עַבְדֶּךָ:
וְאָרְחוֹת חֲסָדֶיךָ
גִּלִּיתָ לוֹ,
וְהוֹדַעְתּוֹ
כִּי אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן,
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד
וּמַרְבֶּה לְהֵטִיב,
וּמַנְהִיג אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
בְּמִדַּת הָרַחֲמִים:
וְכֵן כָּתוּב:
וַיֹּאמֶר
אֲנִי אַעֲבִיר
כָּל־טוּבִי עַל־פָּנֶיךָ
וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה
לְפָנֶיךָ.
וְחַנֹּתִי
אֶת אֲשֶׁר אָחֹן,
וְרִחַמְתִּי
אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם:
אֵל אֶֽרֶךְ־אַפַּֽיִם אַתָּה.
וּבַֽעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵֽאתָ.
וְדֶֽרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵֽיתָ:
גְּדֻלַּת רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ.
תִּזְכֺּר הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם
לְזֶֽרַע יְדִידֶֽיךָ:
תֵּֽפֶן אֵלֵֽינוּ בְּרַחֲמִים.
כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הָרַחֲמִים:
בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה
פָּנֶֽיךָ נְקַדֵּם.
כְּהוֹדַֽעְתָּ
לֶעָנָיו מִקֶּֽדֶם:
מֵחֲרוֹן אַפְּךָ שׁוּב.
כְּמוֹ בְּתוֹרָתְךָ כָּתוּב:
וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ
נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן.
כְּיוֹם
וַיֵֽרֶד יְהֺוָה בֶּעָנָן:
תַּעֲבֺר עַל־פֶּֽשַׁע
וְתִמְחֶה אָשָׁם.
כְּיוֹם
וַַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם:
תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵֽנוּ
וְתַקְשִׁיב מֶֽנוּ מַאֲמַר.
כְּיוֹם
וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה,
וְשָׁם נֶאֱמַר:
קהל וחזן:
וַיַּעֲבֹר יְהֺוָה עַל פָּנָיו
וַיִּקְרָא:
יְהֺוָה יְהֺוָה
אֵל רַחוּם וְחַנּוּן
אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם
וְרַב־חֶֽסֶד וֶאֱמֶת:
נֹצֵר חֶֽסֶד
לָאֲלָפִים
נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶֽשַׁע
וְחַטָּאָה
וְנַקֵּה:
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵֽנוּ וּלְחַטָּאתֵֽנוּ
וּנְחַלְתָּֽנוּ:
סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי־חָטָֽאנוּ.
מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי־פָשָֽׁעְנוּ:
כִּי־אַתָּה אֲדֺנָי
טוֹב וְסַלָּח
וְרַב־חֶֽסֶד
לְכָל־קוֹרְאֶֽיךָ:
יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה
תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים
לֹא־תֵבֹשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ
עַד־עוֹלְמֵי עַד׃
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה
מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה:
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה
כָּל־עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ:
וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ
נְאֻם־יְהוָה
וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׃
קַוֺּה קִוִּיתִי יְהוָה
וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי׃
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה
וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים
כַּיּוֹם הַזֶּה:
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן
תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם׃
כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
כֵּן תְּרַחֵם יְהֹוָה עָלֵֽינוּ:
לַיהֹוָה הַיְשׁוּעָה,
עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ
מִשְׂגָּב לָֽנוּ, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת,
אַשְׁרֵי אָדָם בֹּֽטֵֽחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה,
הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
קהל ואח"כ חזן:
סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה,
כְּגֹֽדֶל
חַסְדֶּֽךָ.
וְכַאֲשֶׁר נָשָֽׂאתָה לָעָם הַזֶּה.
מִמִּצְרַֽיִם וְעַד הֵֽנָּה.
וְשָׁם נֶאֱמַר:
הקהל אומרים:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה
סָלַֽחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ:
הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע,
פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵֽינוּ,
וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ
כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵֽינוּ,