סיפור נפלא מהרב הקדוש מורנו הרב רבי העניך
פעם אחת עלה על דעת שני צעירים מאנשי שחץ שבעיר לאדז, שלא היו מאמינים בחסידים
ורבותיהם, והיה נראה בעיניהם את כל עניין הנהגת הרבי מאלכסנדר עם חסידיו כליצנות. ונוסדו
יחד על הרבי מאלכסנדר, להמתיק סוד ביניהם, ליסע שניהם לאלכסנדר ולכנוס אל הרבי, ולעשות
עצמם כאלו באו אליו בתום, בקרב כל אנשי חסידיו. ולדבר לפניו בעניין איזה צורך אשר יעלה על
לבם לרמותו, למען יהיה להם, אחר שובם משם, להתלוצץ יותר מהם ומהמוניהם.
וכן עשו. ולא שבו אחור מחשבתם הרעה. ובאו אל הרבי בקודש פנימה. ונתן להם שלום ולא דיבר
עימהם מאומה, רק הניחם הלכו להם.
והמה היו שם שבת והתחפשו עצמם בין החסידים בלבשם גם כן בגדי חסידות. והתנהגותם
בחסידות למען לא ירגישו בם. והפנו לראות את כל מנהגי החסידים ולהשגיח על הכל, למען
יהיה להם דברים יותר להתלוצץ מהם. וכשבא יום א' בשבוע שאחריה, אמר האחד לחבירו:
"נסעה ונלכה לבתינו, כי ראינו מה שיש די".
ואמר השני: "נלך אל הרבי לפנים, לפטור מאתו כדרך כל הבאים".
והשיב הראשון: "למה זה הוא לנו לכנוס עוד הפעם, וכי באמת באנו אליו ככל המון החסידים
שנצטרך ליקח רשות ממנו בשובינו לבתינו ולפטור מאתו בשלום?! הלא לא באנו רק לדעת מה
להתלוצץ, וכבר עשינו את שלנו, ולמה צריכים עוד לכנוס אל הרבי על מגן? לשוא "?
אמר השני אליו: "לא טוב דברת, כי אם נכנוס אל הרבי עוד הפעם, ונראה שם עוד חדשות, והיה
לנו עוד יותר מה להתלוצץ ממנו. לכן, אחי, שמע לי ונלכה נא עוד הפעם אל הרבי ככל הנכנסים
לפטור ממנו".
וקיבל את דבריו והלכו שניהם לפנים אל הרבי הקדוש ז"ל. ובבואם לפני הרב הקדוש ז"ל, ואמרו
אליו שרוצים לפטור מאתו לשלום לביתם.
אמר להם: "שמעו לי בני. האם למדתם חומש מעולם?" ויהיה כמצחק בעיניהם לאשר נתגאו
בלבם לאמור: מי ידמה לנו בבקיאות במקרא ובדקדוק לשון הקודש? והייתה השאלה הזאת
כצחוק בלבם, ששואלים אם למדו חומש, מה שהם בקיאים במקרא והרבו בהגיון חכמת הדקדוק
מאוד, והוא לא יודע ומכיר בהם.
ובכל זאת נתאפקו בלבם והשיבו: "הן!".
ושאלום: "הכי ידעתם והכרתם את הפסוק שבסוף פרשת יתרו דכתיב: 'ולא תעלה במעלות על
מזבחי וגו'".
והשיבו: "הן!"
ובקשם שיאמרו לו הפירוש. וצחקו בלבם ואמרו לו הפירוש.
ואמר להם הרב הקדוש: "אהה, לא כך הפירוש. אבל אני אפרשהו לכם: 'ולא תעלה במעלות
מיט פעלשינק - ברמאות מלשון 'נפש כי תמעל מעל', על מזבחו של הצדיק שלי, שמכונה בשם
'מזבח ה', לפי שזובח יצרו ותאוותיו לה', והוא מקריב את ריח ניחוח מתורתו ועבודתו בקודש לה'
כמו המזבח.
והענין המכוון: שלא תלך בערמימות ]![ למעול מעל בהצדיק, 'אשר לא תגלה ערותך עליו', כי
אם לא תשמע, רק תעלה במעילות וערמימות על הצדיק, אז 'תגלה ערוותך' דיין שאנד - בושתך,
חרפתך על ידי הצדיק, כי הצדיק יגלה ערוותך ובושתך את אשר אתה עושה במסתרים, דברים
מכוערים ומאוסים אשר תבוש מהם".
וכשמעם כך - חרדה לבשתם. ונמס לבם כדונג, כי הבינו את אשר לפניהם. ולא יכלו עוד לזוז
ממקומם מגודל הבושה אשר כיסתה פניהם. והרב הקדוש ז"ל התחיל להוכיחם על מעשיהם.
וגילה לפניהם את תעלומות מעשיהם המכוערים, מה שעושים בביתם בסתר. ובראותם כי כלתה
אליהם הרעה, נמוגו מפני הרב הקודש וכפפו ראשם ונכנעו עד שהזילו דמעות. והרב הקדוש
ניחמם על לבם לקבלם בתשובה. ולא זז משם עד שנעשו בעלי תשובה גמורים, וחזרו והאמינו
בהרבי הקדוש וקיבלו דרך החסידות עליהם.