מעשה נפלאה מהרב הגדול והקדוש המפורסם הרבי ר' ליביש מאפאלעטואוזריב
תוכן
סיפר הרב הגדול, חסידא ופרישא, ר' מאיר יהושע זצ"ל, האבד"ק קלימנטוב, כי פעם אחת ביום
הושענא רבה בא השוחט לבית חותנו הרב הקדוש המפורסם הרבי ר' ליביש מאפלע ומאוזראוו
זצוק"ל לשחוט העופות על יום טוב שמיני עצרת ושמחת תורה. והיה שם לערך שלשים אוזות.
כי על יום טוב האחרון של חג היו תמיד מתאספים איזה מאות חסידים, אנשי מעשה, להיות שמה.
וגם ביום הושענא רבא היה שם באמת מה לראות, דברים נפלאים ומלהיבים עיני הרואים, עבודתו
הגדולה בהתלהבות נמרץ ובדביקות נפלאה נענועיו בהארבעה מינים ובעת אמירת ההלל ובעת
הקפתו סביב הבימה באמרו ההושענות. גם מי שלא ראה דביקותו והשמחה הנפלאה אשר הראה
לעין כל בעת ההקפות בליל שמיני עצרת ובשמחת תורה, וגם הרקודין, ממש לא ראה שמחה
כזאת בעבודת השי"ת מימיו. לזאת נהרו חסידים הרבה על יום טוב הקדוש הזה לראות כל זאת.
"אשרי עין ראתה כל זאת".
וכאשר בא השוחט לבית הרב הקדוש הנ"ל לשחוט האוזות בהושענא רבא בבוקר, אז קרא הרב
להמשמש וצוה לו שישאיר אוזא אחת שלא ישחוט אותה השוחט היום, רק ביום שמחת תורה.
וכששמע המשמש את דבריו חשב שבטח כוונת הרב הקדוש הוא למען יהיה לו על שמחת תורה
רוטב חדשה מבשר הנשחט ביומו. וגם הבשר יהיה רטוב וטעמו עוד יהיה בו וריחו לא יהיה נמר.
כן חשב המשמש אשר מפני טעם הפשוט הזה צוה הרב הקדוש להשאיר אוזא אחת. לזאת
התרשל המשמש ואמר בלבו: הכל אוכל עוד ליתן להרבי רוטב ובשר חדש מאיזה עוף יפה,
אשר עוד תזדמן לידו וישחטו בשמחת תורה. לזאת לא השאיר כלום והשוחט שחט את כל
האוזות. וכאשר גמר שחיטת כל האוזות נתהוה באיזה אוזא שאלה, דהיינו שמצאו גמי בוושט.
והשוחט שאל שאלה להרב המורה צדק היה שמה קבוע בבית הרב הקדוש. וכאשר לא היה
יכול בעצמו לדון בדעתו בשאלה הנ"ל, כי הוא דבר חומרא, אז נכנס אל הקודש לשאול את הרב
הקדוש דבר ה' - זו הלכה.
ויהי כשמוע הרב הקדוש השאלה מפי השוחט נתמלא חרדה ופחד. וצעק בקול גדול להמשמש
שיבוא לפניו. ובא לפניו השמש ושאלו אם השאיר אוזא אחת, כאשר צוה? והמשמש אחזוהו צירים
כיולדה. וירא מאוד לנפשו לאמר לרבו, כי לא עשה כדבריו, על כן נשאר עומד על עמדו כאלם לא
יפתח פיו ואין משיב דבר. אז צעק עליו הרב הקדוש בחרי אף: "אמור לי האמת אם עשית כאשר
ציויתיך?" והוכרח להודות לו על האמת, כי שכח, או נאנס, ולא מילא את דבריו הקדושים. אז
התחיל הרב הקדוש להתמרמר בקול יגון ואנחה: "איך ימצא איש כזה און בנפשו להמר את ציווי
ולעבור על דברי?" אח"ז קרא הרב הקדוש לכל המופלגי תורה מכל חסידיו אשר היו שמה אצלו,
ושאל לכל אחד ואחד: "אולי יודע מי מכם איזה קולא להשאלה הנ"ל, להכשיר את זו האוזה, כי
מאוד צר לי לאסור את האוזא זו". אולם לא מצאו כולם שום סניף וצד היתר. אולם הרב הקדוש
לא נח ולא שקט, והיה טרוד בזה כל היום ההוא הושענא רבה עד ערב. ואולי ימצא בהם איש,
אשר שמע או ידע איזה צד היתר להאוזא הזו. אולם גם בתוכם לא היה מי שיכשיר והוכרחו
לאסור את האוזא. ועשה על זה כמה בכיות וצעקות, עד שהלך להתפלל ערבית ביו"ט שמיני
עצרת בהתלהבות כדרכו בקודש, ועשה הקפות כנהוג. וכאשר ישב על השולחן, אחר הקידוש,
אמר הרב הקדוש להחסידים: "עתה אספר לכם מה היה הדבר ומה כל הרעש הגדול הזה, אשר
הרעשתי בשביל האוזא הזאת:
הנה ידוע תדעו, בני, כי בדבר טהור לפעמים נמצא שם איזה נשמה הצריכה תיקון. וכשיזדמן
הדבר להאיש יהודי האוכלה בברכה, או על סעודת שבת, ושאר סעודת מצוה, אז נתקנה כראוי.
ואם תטרף העוף, או הבהמה, הוא מחמת כי בבית דין של מעלה דנין על הנשמה ההיא, אם
הגיע זמנה לתיקון ולבוא על מכונה, ואם, חלילה, תצא מבית דין של מעלה חייבת - אז נטרפת
הדבר ההוא. ואם יוצאה מבית דין של מעלה זכאה - אז ממילא נעשה פה איזה צד קולא ומכשירין
הבהמה, או העוף. ואם נתהוה שנטרף איזה עוף מפני גמי בוושט, זה הוא מפני אשר באמת
הנשמה היא זכאה, אולם עדיין לא הגיע זמנה לתקן, צריכה עוד איזה זמן מועט. כי באמת העוף
הוא כשרה ובריאה, רק נתעכב על איזה זמן קצר. ובאם שוחטין אותו בזמן מועט מאוחר אז
נבלעה הגמי במעיה והעוף כשר וישר. לזאת הרגשתי בתוך האוזות, אשר באוזא אחת נמצא
נשמה אחת זכאית, אולם עדיין היתה צריכה להמתין עוד מעט. לזאת ציויתי להמשמש שישאיר
אוזא אחת, וממילא בין כך ובין כך היתה בולעת הגמי במעיה והיתה כשרה. ואם תשאלו אותי
מהיכן היה יודע המשמש איזה אוזא להשאיר, את זה הייתי בטוח ומקובל שבאם היה הרצון
המשמש לעשות כמו שצויתי ולהשאיר אוזא אחת, היה בודאי אותה האוזא, אשר נשמה הלזו
בקרבה, משמטת מתחת ידי השוחט, והיתה נשארת לבסוף. וזה השוטה עיוות במה שעבר על
ציווי. לזאת היה לי יגיעות גדולות והוכרחתי לעשות הרבה פעולות, עד שעזרני השי"ת שנתקנה
הנשמה הנ"ל".
ואתה, קורא נעים, אם בעל נפש אתה תסמר שערות ראשך ומוסר השכל יעלה בלבך ברואך איך
שצריכין לתקן דרכו בעולם הזה. וגם תתבונן מאוד על כח פעולות הצדיקים, וגם תדע איה דרך
ישכון אור ותחי נפשך לנצח. וד"ל אכי"ר.