מעשה נאה מהרב הקדוש מורנו הרב רבי שמחה בונם מפרשיסחא ז''ל
הנה פעם אחת ישבו החבריא הקדושה אצל הרב הקדוש הרבי ר' בונם ז"ל מפרשיסא בחדר
החיצוני כדרכם, שמחדר זה נכנסו לחדר הפנימי ששם ישב הרב הקדוש רבם, ולא היה אז הרב
הקדוש בחדר, כי יצא החוצה על איזה זמן מועט.
ובתוך כך בא אצלם איש בתואר איש שחץ דייטשל - גרמני . בתוך כל הבאים, ורצה גם הוא
לכנוס בקודש פנימה לרבם הקדוש לצורך ענייניו. וביקש מהם שירשוהו לכנוס. והשיבו לו כי איננו
עתה בחדרו. ולאשר לא היו מורגלים אז באנשים כאלו שיבואו ביניהם ולהאמין בצדיקיהם
ובחסידיהם, היה אצלם הדבר הזה לפלא גדול. ותמהו בלבם: מה עניין זה האיש שהכרת פניו
עתה בו שאינו מן החסידים לבוא הלם אל רבנו ז"ל ולהאמין בו ובתשובותיו ועצותיו. כי היה לבוש
בלבושי הדייטשין הגרמנים מכנסיים ארוכים ממעל למנעליו ומלבוש עליון קצר, ובתי ידים
כפפות , וקצוץ פאות ושער זקנו מושחת מסביב במספריים. ושאר כל סדרי הלבשתם שלא היה
העולם הציבור מורגל אז בהלבשה כזו, ותואר כזה, בקרב ישראל כמו עתה. והאיש שהיה אז
בתואר כזה - חשבוהו אז בטח לעובר על דת ח"ו. ולכן היה הדבר אצלם לפלא גדול, ועל ידי זה
הרחיקוהו ודחוהו מאצלם, כי חשבו בטח שבא לגרום איזה צער ועגמת נפש לרבם ח"ו.
ובראות האיש הלז שמרחיקים אותו, הלך לו לדרכו. וענה להם בענווה גדולה: "מה אני יכול
לעשות ומכרחני ללכת מכאן אל מקום אחר". והמה שמרו את הדבר בלבם לספר לפני רבם
הקדוש. אחרי שובו הביתה במשך זמן קצר ספרו לפניו את כל העניין שהיה להם מקודם עם
הדייטשל הלז הנ"ל. ובשמעו כך אחזו רעדה, ובקול רעש עליהם, על אשר עזבוהו מאצלם, וגזר
אומר שילכו אחריו תכף ומיד לרדפו ולהשיגו ולהשיבו חזרה אליו.
וכן עשו. וידבקוהו בהחילו לצאת על הדרך, והשיבוהו באמרם אליו: "נשלחנו מאת רבנו הקדוש
ז"ל להשיבכם אליו". ושב עימהם תכף ובא לחדר הרב הקדוש ז"ל. והמה מגודל תימהון לבבם
על העניין הנפלא הלז, לא נחו ולא הפנו עיניהם מלהשקיף על כל מעשה הדייטשיל הלזה לפני
רבם הקדוש, ועל כל דיבוריו וענייניו אצלו. ושמעו שאומר לרבם הקדוש בזה הלשון:
"באתי לשאול עצה מכם: היות שמזמן לפני ב' שידוכים בעד עצמי: שידוך אחד עם יפת
תואר מאוד, אבל אינה מיוחסת, ושידוך הב' עם מיוחסת גדולה, אך אינה יפת תואר. ואיני
יודע מה לעשות, באיזה משתיהן אבחר לי לקחת?"
וכשמעם הדברים האלו מפי הדייטשיל הזה בשאלתו מפי רבם הקדוש הרע להם מאוד עליו, כי
מטריד את רבם בעצה כזו אשר לא לו. אבל היה בעיניהם יותר פלא מה שרבם הקדוש שומע
את כל דבריו, ומחריש ושוקל בדעתו מה להשיבו ומקבלו באהבה כמו לכל חסידיו. וזאת הביאם
להתפלא עוד יותר ולהחריש לדעת תשובתו של רבם הקדוש מה ישיבהו על שאלה זו. והיו
עומדים משוממים בכיליון עיניים לשמוע מה תהיה תשובתו של רבם הקדוש.
ושמעו שמשיב לו בזה הלשון: "וואש שיין איז טעקע שיין". מה שיפה הוא אכן יפה וראו שלא
התמהמה הדייטשיל הזה עוד מאומה אחר התשובה הזו, רק נפטר מאתו בשלום תכף והלך לו
לדרכו בתשובה ברורה. ונתפלאו על התשובה יותר מעל השאלה ונבהלו מאוד. וכשהלך ופנה
הדייטשיל מאצלו אמר להם הרב הקדוש ז"ל בזה הלשון:
"הידעתם מה ששאל ממני הדייטשיל הזה? אני אומר לכם שאלתו ששאל ממני: אם ילמד
חכמת הקבלה על פי קבלת הרמ"ק ז"ל או על פי קבלת הארי ז"ל? והשבתי לו שמוטב
שילמד קבלת האר"י ז"ל.