שיר של יום
מזמור ליום ראשון
לדוד מזמור ליהוה הארץ ומלואה תבל וישבי בה: כי הוא על־ימים יסדה ועל־נהרות יכוננה: מי־יעלה בהר־יי ומי־יקום במקום קדשו: נקי כפים ובר־לבב אשר לא־נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה: ישא ברכה מאת יי וצדקה מאלהי ישעו: זה דור דרשו מבקשי פניך יעקב סלה: שאו שערים | ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד: מי זה מלך הכבוד יי עזוז וגבור יי גבור מלחמה: שאו שערים | ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד יי צבאות הוא מלך הכבוד סלה: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור ליום שני
שיר מזמור לבני־קרח: גדול יי ומהלל מאד בעיר אלהינו הר־קדשו: יפה נוף משוש כל־הארץ הר־ציון ירכתי צפון קרית מלך רב: אלהים בארמנותיה נודע למשגב: כי־הנה המלכים נועדו עברו יחדו: המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו: רעדה אחזתם שם חיל כיולדה: ברוח קדים תשבר אניות תרשיש: כאשר שמענו | כן ראינו בעיר־יי צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד־עולם סלה: דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך: כשמך אלהים כן תהלתך על־קצוי־ארץ צדק מלאה ימינך: ישמח | הר־ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך: סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה: שיתו לבכם | לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון: כי זה | אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על־מות: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור ליום שלישי
מזמור לאסף אלהים נצב בעדת־אל בקרב אלהים ישפט: עד־מתי תשפטו־עול ופני רשעים תשאו־סלה: שפטו־דל ויתום עני ורש הצדיקו: פלטו־דל ואביון מיד רשעים הצילו: לא ידעו | ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל־מוסדי ארץ: אני־אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם: אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו: קומה אלהים שפטה הארץ כי־אתה תנחל בכל־הגוים: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור ליום רביעי
אל־נקמות יי אל נקמות הופיע: הנשא שפט הארץ השב גמול על־גאים: עד־מתי רשעים | יי עד־מתי רשעים יעלזו: יביעו ידברו עתק יתאמרו כל־פעלי און: עמך יי ידכאו ונחלתך יענו: אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו: ויאמרו לא יראה־יה ולא־יבין אלהי יעקב: בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו: הנטע אזן הלא ישמע אם־יצר עין הלא יביט: היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת: יי ידע מחשבות אדם כי־המה הבל: אשרי | הגבר אשר־תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו: להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת: כי | לא־יטש יי עמו ונחלתו לא יעזב: כי־עד־צדק ישוב משפט ואחריו כל־ישרי־לב: מי־יקום לי עם־מרעים מי־יתיצב לי עם־פעלי און: לולי יי עזרתה לי כמעט | שכנה דומה נפשי: אם־אמרתי מטה רגלי חסדך יי יסעדני: ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי: היחברך כסא הוות יצר עמל עלי־חק: יגודו על־נפש צדיק ודם נקי ירשיעו: ויהי יי לי למשגב ואלהי לצור מחסי: וישב עליהם | את־אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יי אלהינו: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור ליום חמישי
למנצח | על־הגתית לאסף: הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב: שאו־זמרה ותנו־תף כנור נעים עם־נבל: תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב:
עדות | ביהוסף שמו בצאתו על־ארץ מצרים שפת לא־ידעתי אשמע: הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה: בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על־מי מריבה סלה: שמע עמי ואעידה בך ישראל אם־תשמע־לי: לא־יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר: אנכי | יי אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב־פיך ואמלאהו: ולא־שמע עמי לקולי וישראל לא־אבה לי: ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם: לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו: כמעט אויביהם אכניע ועל־צריהם אשיב ידי: משנאי יי יכחשו־לו ויהי עתם לעולם: ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור ליום ששי
יי מלך גאות לבש לבש יי עז התאזר אף־תכון תבל בל־תמוט: נכון כסאך מאז מעולם אתה: נשאו נהרות | יהוה נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים: מקלות | מים רבים אדירים משברי־ים אדיר במרום יי: עדתיך | נאמנו מאד לביתך נאוה־קדש יי לארך ימים: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור לראש חודש
כשחל ראש חודש אומרים מזמור של־אותו יום ואחר כך מזמור של־ראש חודש. וכן בחול המועד ובחנוכה. ובראש חודש טבת, שחל בחנוכה, אומרים קודם מזמור של־ראש חודש ואחר כך מזמור של־חנוכה.
מזמור. שירו ליהוה | שיר חדש. כי נפלאות עשה. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו: הודיע יי ישועתו. לעיני הגוים גלה צדקתו: זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל. ראו כל אפסי ארץ. את ישועת אלהינו: הריעו ליהוה כל הארץ. פצחו ורננו וזמרו: זמרו ליהוה בכנור. בכנור וקול זמרה: בחצצרות וקול שופר. הריעו לפני המלך יי: ירעם הים ומלאו. תבל וישבי בה: נהרות ימחאו כף. יחד הרים ירננו: לפני יי כי בא לשפט הארץ. ישפט תבל בצדק ועמים במישרים:
יי מלך ירגזו עמים. ישב כרובים תנוט הארץ: יי בציון גדול. ורם הוא על כל העמים: יודו שמך. גדול ונורא קדוש הוא: ועז מלך משפט אהב. אתה כוננת מישרים. משפט וצדקה ביעקב אתה עשית: רוממו יי אלהינו. והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא: משה ואהרן בכהניו. ושמואל בקראי שמו. קראים אל יי והוא יענם: בעמוד ענן ידבר אליהם. שמרו עדתיו וחק נתן למו: יי אלהינו אתה עניתם. אל נשא היית להם. ונקם על עלילותם: רוממו יי אלהינו. והשתחוו להר קדשו. כי קדוש יי אלהינו: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור לחנוכה
מזמור שיר חנכת הבית לדוד: ארוממך יי כי דליתני. ולא־שמחת איבי לי: יי אלהי. שועתי אליך ותרפאני: יי העלית מן־שאול נפשי. חייתני מירדי־בור: זמרו ליי חסידיו. והודו לזכר קדשו: כי רגע באפו. חיים ברצונו. בערב ילין בכי. ולבקר רנה: ואני אמרתי בשלוי. בל־אמוט לעולם: יי ברצונך העמדתה להררי עז. הסתרת פניך הייתי נבהל: אליך יי אקרא. ואל־אדני אתחנן: מה־בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך: שמע יי וחנני. יי היה עזר לי: הפכת מספדי למחול לי, פתחת שקי. ותאזרני שמחה: למען יזמרך כבוד ולא ידם, יי אלהי לעולם אודך: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור לתעניות ולפורים
שיר מזמור לאסף: אלהים אל דמי לך. אל תחרש ואל תשקט אל: כי הנה אויביך יהמיון. ומשנאיך נשאו ראש: על עמך יערימו סוד. ויתיעצו על צפוניך: אמרו לכו ונכחידם מגוי. ולא יזכר שם ישראל עוד: כי נועצו לב יחדו. עליך ברית יכרתו: אהלי אדום וישמעאלים. מואב והגרים: גבל ועמון ועמלק. פלשת עם ישבי צור: גם אשור נלוה עמם. היו זרוע לבני לוט סלה: עשה להם כמדין. כסיסרא כיבין בנחל קישון: נשמדו בעין דאר. היו דמן לאדמה: שיתמו נדיבמו כערב וכזאב. וכזבח וכצלמנע כל נסיכמו: אשר אמרו נירשה לנו. את נאות אלהים: אלהי שיתמו כגלגל. כקש לפני רוח: כאש תבער יער. וכלהבה תלהט הרים: כן תרדפם בסערך. ובסופתך תבהלם: מלא פניהם קלון. ויבקשו שמך יי: יבשו ויבהלו עדי עד. ויחפרו ויאבדו: וידעו כי אתה שמך יי לבדך. עליון על כל הארץ: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור לתענית אסתר
למנצח על אילת השחר. מזמור לדוד: אלי אלי למה עזבתני. רחוק מישועתי דברי שאגתי: אלהי אקרא יומם ולא תענה. ולילה ולא דומיה לי: ואתה קדוש. יושב תהלות ישראל: בך בטחו אבתינו. בטחו ותפלטמו: אליך זעקו ונמלטו. בך בטחו ולא בושו: ואנכי תולעת ולא איש. חרפת אדם ובזוי עם: כל ראי ילעגו לי. יפטירו בשפה יניעו ראש: גל אל יי יפלטהו. יצילהו כי חפץ בו: כי אתה גחי מבטן. מבטיחי על שדי אמי: עליך השלכתי מרחם. מבטן אמי אלי אתה: אל תרחק ממני כי צרה קרובה. כי אין עוזר: סבבוני פרים רבים. אבירי בשן כתרוני: פצו עלי פיהם. אריה טרף ושאג: כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי. היה לבי כדונג. נמס בתוך מעי: יבש כחרש כחי. ולשוני מדבק מלקוחי. ולעפר מות תשפתני: כי סבבוני כלבים. עדת מרעים הקיפוני. כארי ידי ורגלי: אספר כל עצמותי. המה יביטו יראו בי: יחלקו בגדי להם. ועל לבושי יפילו גורל: ואתה יי אל תרחק. אילותי לעזרתי חושה: הצילה מחרב נפשי. מיד כלב יחידתי: הושיעני מפי אריה. ומקרני רמים עניתני: אספרה שמך לאחי. בתוך קהל אהללך: יראי יי הללוהו. כל זרע יעקב כבדוהו. וגורו ממנו כל זרע ישראל: כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. ולא הסתיר פניו ממנו. ובשועו אליו שמע: מאתך תהלתי. בקהל רב נדרי אשלם נגד יראיו: יאכלו ענוים וישבעו. יהללו יי דרשיו. יחי לבבכם לעד: יזכרו וישבו אל יי כל אפסי ארץ. וישתחוו לפניך כל משפחות גוים: כי ליהוה המלוכה. ומשל בגוים: אכלו וישתחוו כל דשני ארץ. לפניו יכרעו כל יורדי עפר. ונפשו לא חיה: זרע יעבדנו. יספר לאדני לדור: יבאו ויגידו צדקתו. לעם נולד כי עשה: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור לבית האבל
אומרים מזמור זה רק כשמתפללים בבית האבל.
למנצח לבני־קרח מזמור: שמעו זאת כל העמים. האזינו כל ישבי חלד: גם בני אדם גם בני איש. יחד עשיר ואביון: פי ידבר חכמות. והגות לבי תבונות: אטה למשל אזני. אפתח בכנור חידתי: למה אירא בימי רע. עון עקבי יסובני: הבטחים על חילם. וברב עשרם יתהללו: אח, לא־פדה יפדה איש. לא יתן לאלהים כפרו: ויקר פדיון נפשם. וחדל לעולם: ויחי עוד לנצח. לא יראה השחת: כי יראה חכמים ימותו. יחד כסיל ובער יאבדו. ועזבו לאחרים חילם: קרבם בתימו לעולם. משכנתם לדור ודר. קראו בשמותם עלי אדמות: ואדם ביקר בל ילין. נמשל כבהמות נדמו: זה דרכם כסל למו. ואחריהם בפיהם ירצו סלה: כצאן לשאול שתו, מות ירעם. וירדו בם ישרים לבקר. וצורם לבלות שאול, מזבל לו: אך־אלהים, יפדה נפשי מיד שאול. כי יקחני סלה: אל תירא כי יעשר איש. כי ירבה כבוד ביתו: כי לא במותו יקח הכל. לא ירד אחריו כבודו: כי נפשו בחייו יברך. ויודך כי תיטיב לך: תבוא עד דור אבותיו. עד נצח לא יראו אור: אדם ביקר, ולא יבין. נמשל כבהמות נדמו: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
מזמור לבית החתן
אומרים מזמור זה רק כשמתפללים בבית החתן.
למנצח על ששנים לבני קרח משכיל שיר ידידת: רחש לבי דבר טוב אמר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם: חגור חרבך על ירך גבור. הודך והדרך: והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך: חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך: כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך: אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך: מר ואהלות קציעות כל בגדתיך מן היכלי שן מני שמחוך: בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר: שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך: ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך והשתחוי לו: ובת צר במנחה פניך יחלו עשירי עם: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה: לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך: תובלנה בשמחת וגיל תבאינה בהיכל מלך: תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ: אזכירה שמך בכל דר ודר על כן עמים יהודוך לעולם ועד: ואומרים "לדוד" וכו' כדלקמן.
לדוד. אליך יי נפשי אשא: אלהי בך בטחתי אל אבושה. אל יעלצו אויבי לי: גם כל קויך לא יבשו. יבשו הבוגדים ריקם: דרכיך יי הודיעני. ארחותיך למדני: הדריכני באמתך ולמדני. כי אתה אלהי ישעי. אותך קויתי כל היום: זכר רחמיך יי וחסדיך. כי מעולם המה: חטאות נעורי ופשעי אל תזכר. כחסדך זכר לי אתה. למען טובך יי: טוב וישר יי. על כן יורה חטאים בדרך: ידרך ענוים במשפט. וילמד ענוים דרכו: כל ארחות יי חסד ואמת. לנצרי בריתו ועדתיו: למען שמך יי. וסלחת לעוני כי רב הוא: מי זה האיש ירא יי. יורנו בדרך יבחר: נפשו בטוב תלין. וזרעו יירש ארץ: סוד יי ליראיו. ובריתו להודיעם: עיני תמיד אל יי. כי הוא יוציא מרשת רגלי: פנה אלי וחנני. כי יחיד ועני אני: צרות לבבי הרחיבו. ממצוקותי הוציאני: ראה עניי ועמלי. ושא לכל חטאותי: ראה איבי כי רבו. ושנאת חמס שנאוני: שמרה נפשי והצילני. אל אבוש כי חסיתי בך: תם וישר יצרוני. כי קויתיך: פדה אלהים את ישראל. מכל צרותיו:
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. שנאמר, וכל בניך למודי יי. ורב שלום בניך: אין קדוש כיהוה כי אין בלתך. ואין צור כאלהינו: כי מי אלוה מבלעדי יי. ומי צור זולתי אלהינו: אין כאלהינו. אין כאדנינו. אין כמלכנו. אין כמושיענו. מי כאלהינו. מי כאדנינו. מי כמלכנו. מי כמושיענו. נודה לאלהינו. נודה לאדנינו. נודה למלכנו. נודה למושיענו. ברוך אלהינו. ברוך אדנינו. ברוך מלכנו. ברוך מושיענו. אתה הוא אלהינו. אתה הוא אדנינו. אתה הוא מלכנו. אתה הוא מושיענו. אתה תושיענו. אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד: אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך: ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דרשיך יי: כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יי אלהינו לעולם ועד:
ועומד שליח ציבור ואומר קדיש תתקבל.
(ובראש חודש ובחול המועד אומרים כאן חצי קדיש ומתפללים מוסף, ואחר כך אומר קדיש תתקבל).
קדיש תתקבל
יתגדל ויתקדש שמיה רבא. (אמן) בעלמא די ברא כרעותיה וימלוך מלכותיה ויצמח פרקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה. בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן. (אמן) ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם: יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: ואומר שליח ציבור לבדו: יתברך: (אמן). וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתעלה ויתהדר ויתהלל ויתנשא, שמיה דקדשא בריך הוא. (אמן) לעילא לעילא מכל ברכתא שירתא ותשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא ואמרו אמן. (אמן)
בראש חודש ובחול המועד מתפללים כאן מוסף.
תתקבל צלותכון ותתעביד בעותכון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל, קדם אבונא דבשמיא. יהא שלמא רבא מן שמיא, וסיעתא ופורקנא ורוחא וחנא וחסדא ורחמי, עליכון ועלנא ועל כל קהלהון דכל בית ישראל לחיים ולשלום ואמרו אמן. (אמן)
מכאן אומרים הציבור והשליח ציבור יחד:
עשה שלום במרומיו, הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל. וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלים בחיינו ובימינו בקרוב אמן ואמן: