סדר תחנון לשני וחמישי
אומרים כל הציבור יחד עד "ושם נאמר":
אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות. מוחל עון עמו. מסיר חטאת יראיו. מעביר ראשון ראשון. מרבה מחילה לחוטאים וסליחה לפושעים. עשה צדקות עם כל בשר ורוח, ולא כרעתם להם גומל. אל הורתנו לומר לפניך שלש עשרה. בעבור שלש עשרה זכור לנו ברית שלש עשרה מדות שלרחמים שחלה בם ענו לפניך מקדם. וכן כתוב בתורתך. וירד יי בענן. ויתיצב עמו שם. ויקרא בשם, יי. ושם נאמר:
ואומר השליח ציבור: ויעבר יי על פניו ויקרא:*
*יחיד אומר מצפץ מצפץ במקום יי | יי
ואומרים כל הציבור והשליח ציבור עמהם בקול רם:
יי. | יי. אל רחום וחנון. ארך
אפים ורב חסד ואמת. נצר חסד לאלפים. נשא עון ופשע. וחטאה ונקה.
ואומר השליח ציבור: וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו:
אלהינו ואלהי אבותינו. אל תעש עמנו כלה. תאחז ידך במשפט. בבא תוכחה נגדך. שמנו מספרך אל תמח. גשתך לחקור מוסר. רחמיך יקדמו רגזך. דלות מעשים בשורך. קרב צדק מאליך. הורנו בזעקנו לך. צו ישועתנו במפגיע. ותשיב שבות אהלי תם. פתחיו ראה כי שממו. זכור נמת. עדות לא תשכח מפי זרעו. חותם תעודה תתיר. סודך שים בלמודך. טבור אגן הסהר. נא אל יחסר המזג. יה דע את אשר ידעוך. מגר את הגוי אשר לא ידעוך. כי תשיב לבצרון. לכודים אסירי התקוה:
אומרים הציבור הוידוי בעמידה ובכפיפת קומה:
אנא אלהינו ואלהי אבותינו. תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מלכנו מתחנתנו. שאין אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל חטאנו אנחנו ואבותינו. אשמנו. בגדנו. גזלנו. דברנו דופי. העוינו. והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר. יעצנו רע. כזבנו. לצנו. מרדנו. נאצנו. סררנו. עוינו. פשענו. צררנו. קשינו ערף. רשענו. שחתנו. תעינו. תעבנו. תעתענו. סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו. ואתה צדיק על כל הבא עלינו. כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:
מה נאמר לפניך יושב מרום. מה נספר לפניך שוכן שחקים. הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע. אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. אתה חופש כל חדרי בטן ורואה כליות ולב. אין כל דבר נעלם ממך. ואין נסתר מנגד עיניך. יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו. שתמחול לנו על כל חטאתינו. ותכפר לנו על כל עונותינו. ותסלח לכל פשעינו. וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו. סלח לנו אבינו כי חטאנו. מחול לנו מלכנו כי פשענו. כי אתה אדני טוב וסלח, ורב חסד לכל קוראיך. למען שמך יי. וסלחת לעוננו כי רב הוא. למען שמך יי תחינו. בצדקתך תוציא מצרה נפשנו. יי צבאות עמנו. משגב לנו אלהי יעקב סלה: יי צבאות. אשרי אדם בטח בך: יי הושיעה. המלך יעננו ביום קראנו: השיבנו יי. אליך ונשובה. חדש ימינו כקדם:
ואומר השליח ציבור: ויעבר יי על פניו ויקרא:*
*יחיד אומר מצפץ מצפץ במקום יי | יי
ואומרים כל הציבור והשליח ציבור עמהם בקול רם:
יי. | יי. אל רחום וחנון.
ארך אפים ורב חסד ואמת. נצר חסד לאלפים. נשא עון ופשע. וחטאה ונקה.*
ואומר השליח ציבור: וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו:
(* יש הכופלים כאן שניים מקרא ואח"כ תרגום: ואעבר יי שכינתיה על אפוהי וקרא.
יי יי. אלהא רחמנא וחננא. מרחיק רגז ומסגי למעבד טבון וקשוט: נטיר טיבו לאלפי דרין. שביק לעוין. ולמרוד ולחובין. סלח:)
ואומרים כל הציבור בעמידה:
והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. והרבה להשיב אפו. ולא יעיר כל חמתו: אתה יי לא תכלא רחמיך ממנו. חסדך ואמתך תמיד יצרונו: הושיענו יי אלהינו וקבצנו מן הגוים. להודות לשם קדשך. להשתבח בתהלתך: אם עונות תשמר יה. אדני מי יעמד: כי עמך הסליחה. למען תורא: לא כחטאינו עשה לנו. ולא כעונתינו גמל עלינו: אם עונינו ענו בנו. יי. עשה למען שמך: זכר רחמיך יי. וחסדיך כי מעולם המה: יענך יי ביום צרה. ישגבך שם אלהי יעקב: יי הושיעה. המלך יעננו ביום קראנו: אבינו מלכנו חננו ועננו. כי אין בנו מעשים. עשה עמנו צדקה כרוב רחמיך. והושיענו למען שמך: ועתה אדני אלהינו. אשר הוצאת את עמך. מארץ מצרים ביד חזקה. ותעש לך שם כיום הזה. חטאנו רשענו: אדני. ככל צדקתך ישב נא אפך וחמתך. מעירך ירושלם הר קדשך. כי בחטאינו ובעונות אבתינו. ירושלם ועמך. לחרפה לכל סביבתינו: ועתה שמע אלהינו. אל תפלת עבדך ואל תחנוניו. והאר פניך. על מקדשך השמם. למען אדני: הטה אלהי | אזנך ושמע. פקח עיניך. וראה שממתינו. והעיר. אשר נקרא שמך עליה. כי לא על צדקתינו. אנחנו מפילים תחנונינו לפניך. כי על רחמיך הרבים: אדני | שמעה, אדני | סלחה. אדני. הקשיבה ועשה אל תאחר. למענך אלהי. כי שמך נקרא. על עירך ועל עמך: אבינו אב הרחמן. הראנו אות לטובה. וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ. יכירו וידעו כל הגוים. כי אתה יי אבינו אתה. אנחנו החמר ואתה יוצרנו. ומעשה ידך כלנו: אבינו מלכנו צורנו וגאלנו. חוסה יי על עמך. ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים. למה יאמרו בעמים. איה אלהיהם: ידענו יי כי חטאנו. ואין מי יעמד בעדנו. אלא שמך הגדול יעמד לנו בעת צרה. וכרחם אב על בנים רחם עלינו. חמול על עמך. ורחם על נחלתך. חוסה נא כרב רחמיך אל. חננו מלכנו ועננו. לך יי הצדקה. עשה נפלאות בכל עת ועת. הבט נא והושיעה נא צאן מרעיתך. אל ימשל בנו קצף. כי לך יי הישועה. בך תוחלתנו. אלוה הסליחות אנא סלח נא. כי אל טוב וסלח אתה:
אנא מלך רחום וחנון. זכור והבט לברית בין הבתרים. ותראה לפניך עקידת יחיד. ולמען ישראל אבינו אל תעזבנו אבינו. ואל תטשנו מלכנו. ואל תשכחנו יוצרנו. ואל תעש עמנו כלה בגלותנו. כי אל מלך רחום וחנון אתה:
אין כמוך חנון ורחום. אלהינו. אין כמוך אל ארך אפים ורב חסד ואמת. הושיענו ורחמנו. מרעש ומרגז הצילנו. זכר לעבדיך. לאברהם ליצחק וליעקב. אל תפן. אל קשי העם הזה. ואל רשעו ואל חטאתו: שוב מחרון אפך. והנחם על הרעה לעמך: והסר ממנו מכת המות כי רחום אתה. כי כן דרכך לעשות חסד חנם בכל דור ודור. אנא יי הושיעה נא. אנא יי הצליחה נא. אנא יי. עננו ביום קראנו. לך יי קוינו. לך יי חכינו. לך יי ניחל. אל תחשה ותעננו. כי נאמו גוים אבדה תקותם. כל ברך לך תכרע. וכל קומה לפניך תשתחוה:
הפותח יד בתשובה לקבל פושעים וחטאים. נבהלה נפשנו מרב עצבונינו. אל תשכחנו נצח. קומה והושיענו. אל תשפוך חרונך עלינו כי עמך אנחנו בני בריתך. אל, הביטה. דל כבודנו בגוים. ושקצונו כטומאת הנדה. עד מתי עזך בשבי. ותפארתך ביד צר. עוררה גבורתך והושיענו למען שמך. המה יראו ויבשו ויחתו מגבורתם. אל ימעטו לפניך תלאותינו. מהר יקדמונו רחמיך בעת צרותינו. לא למעננו אלא למענך פעול. ואל תשחת את זכר שאריתנו. (כי לך מיחלות עינינו.) כי אל מלך רחום וחנון אתה. וזכור עדותנו בכל יום תמיד אומרים פעמים באהבה:
ואומרים כל הציבור עם השליח ציבור יחד בקול רם:
שמע, ישראל, יי | אלהינו, יי | אחד:
ואומר השליח ציבור:
יי אלהי ישראל שוב מחרון אפך. והנחם על הרעה לעמך: שוב למען עבדיך. שבטי נחלתך:
וחוזרים הציבור ואומרים: "ה' אלהי ישראל" וכו'
תחינה ליום שני
יי. איה חסדיך הראשונים. אשר ספרו לנו אבותינו מלפנים. אשר עשית עמנו: בזמן כבודך שכן. באהל לשבתו מוכן. ושם ידבר עמנו: רחקת ממנו זיו השכינה. ועתה אנה פנה. אשר איננו פה עמנו: השיבהו לקדמותו, ויגברו בניך ואז יאמרו. הגדיל יי לעשות עמנו: מהר לרפא נגענו. שובנו אלהי ישענו. והפר כעסך עמנו:
תחינה ליום חמישי
יי. שארית פליטת אריאל. השכח חנות אל. אם קפץ באף רחמיו: מאס דבירו וספו. ויטרוף לעד אפו. ושחת רחמיו: ואיה נפלאותיו וחסדיו. אשר ספרו לנו עבדיו. אשר גמלם כרחמיו: אומר ברבות יגוני. נפלה נא ביד יי. כי רבים רחמיו: לדברו יחלנו והתנחמנו. חסדי יי כי לא תמנו. כי לא כלו רחמיו:
ואומרים הציבור:
יי אלהי ישראל שוב מחרון אפך. והנחם על הרעה לעמך: שוב למען עבדיך. שבטי נחלתך:
ואומר שליח ציבור:
אל תקצף יי עד מאד. ואל לעד תזכר עון. הן הבט נא עמך כלנו: אל תנאץ למען שמך. אל תנבל כסא כבודך. זכר. אל תפר בריתך אתנו: אם עונינו ענו בנו. יי. עשה למען שמך. כי רבו משובתינו לך חטאנו: אדון סלח לנו: וחוזרים הציבור ואמרים: "לך חטאנו" וכו'
ובכל יום שאומרים נפילת אפים ממשיכים ואומרים הציבור:
אבינו מלכנו אבינו אתה. אבינו מלכנו אין לנו אלא אתה. אבינו מלכנו רחם עלינו. אבינו מלכנו חננו ועננו. כי אין בנו מעשים. עשה עמנו צדקה למען שמך הגדול והקדוש והושיענו:
ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. זכר רחמיך יי וחסדיך. כי מעולם המה: אל תזכר לנו עונות ראשונים. מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד: קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך: יהי חסדך יי עלינו. כאשר יחלנו לך: אם עונות תשמר יה. אדני מי יעמד: כי עמך הסליחה. למען תורא: יי הושיעה. המלך יעננו ביום קראנו: כי הוא ידע יצרנו. זכור כי עפר אנחנו: עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך. והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא. (אמן) בעלמא די ברא כרעותיה וימלוך מלכותיה ויצמח פרקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה. בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן. (אמן) ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם: יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא: ואומר שליח ציבור לבדו: יתברך: (אמן). וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתעלה ויתהדר ויתהלל ויתנשא, שמיה דקדשא בריך הוא. (אמן) לעילא לעילא מכל ברכתא שירתא ותשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא ואמרו אמן. (אמן)
בימים שאין קוראים בתורה, אומרים כאן "והוא רחום" וכו'