המהולל ופסוקי דזמרה
המהלל לעולם ולעולמי עולמים, אנו עבדיך לך מודים, יודעים ומעידים ומגידים, שאין אלוה בלתך, ואין אלוה זולתך, ואין אלוה כערכך, ואין אלוה כיוצא בך, ואין אלוה אלא אתה לבדך. ככתוב בתורתך: אתה הראת לדעת. כי יי הוא האלהים. אין עוד מלבדו:
ברוך שאמר והיה העולם. ברוך הוא. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקים. (ברוך מושיע ומרחם.) ברוך מרחם על הארץ. ברוך מרחם על הבריות. ברוך מעביר אפלה ומביא אורה. ברוך משלם שכר טוב ליראיו. ברוך שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. לא כזב ולא מרמה. לא משוא פנים ולא מקח שחד. ברוך אל חי לעד וקים לנצח. ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם האל המהלל בפי עמו. משבח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו. ובשירי דוד בן ישי עבדך משיחך נהללך יי אלהינו בשבחו ובזמירו. נודך ונשבחך נפארך נמליכך נזכיר שמך מלכנו אלהינו, יחד. יחיד חי העולמים. משבח ומפואר עדי עד שמו. ברוך אתה יי. מלך מהלל בתשבחות: (אמן)
מזמור לתודה הריעו ליהוה כל־הארץ: עבדו את־יי בשמחה באו לפניו ברננה: דעו כי יי הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו: באו שעריו | בתודה חצרתיו בתהלה הודו־לו ברכו שמו: כי־טוב יי לעולם חסדו ועד־דר ודר אמונתו:
יהי כבוד יי לעולם. ישמח יי במעשיו: יהי שם יי מברך. מעתה ועד עולם: ממזרח שמש עד מבואו. מהלל שם יי: רם על כל גוים יי על השמים כבודו: יי שמך לעולם. יי זכרך לדר ודר: יי בשמים הכין כסאו. ומלכותו בכל משלה: ישמחו השמים ותגל הארץ. ויאמרו בגוים יי מלך: יי מלך. יי מלך. יי ימלך לעלם ועד: יי מלך עולם ועד. אבדו גוים מארצו: יי הפיר עצת גוים. הניא מחשבות עמים: עצו עצה ותפר. דברו דבר ולא יקום. כי עמנו אל: רבות מחשבות בלב איש. ועצת יי היא תקום: עצת יי לעולם תעמד. מחשבות לבו לדר ודר: כי הוא אמר ויהי. הוא צוה ויעמד: כי בחר יי בציון. אוה למושב לו: כי יעקב בחר לו יה. ישראל לסגלתו: כי לא יטש יי עמו. ונחלתו לא יעזב: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו: יי הושיעה. המלך יעננו ביום קראנו: יי צבאות עמנו. משגב לנו אלהי יעקב סלה: יי צבאות. אשרי אדם בטח בך: אשרי יושבי ביתך. עוד יהללוך סלה: אשרי העם שככה לו. אשרי העם שיי אלהיו:
תהלה לדוד ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד: בכל־יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד: גדול יי ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר: דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו: הדר כבוד הודך ודברי נפלאתיך אשיחה: ועזוז נוראתיך יאמרו וגדלתך אספרנה: זכר רב־טובך יביעו וצדקתך ירננו: חנון ורחום יי ארך אפים וגדל־חסד: טוב־יי לכל ורחמיו על־כל־מעשיו: יודוך יי כל־מעשיך וחסידיך יברכוכה: כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו: להודיע | לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו: מלכותך מלכות כל־עלמים וממשלתך בכל־דור ודור: סומך יי לכל־הנפלים וזוקף לכל־הכפופים: עיני־כל אליך ישברו ואתה נותן־להם את־אכלם בעתו: פותח את־ידך ומשביע לכל־חי רצון: צדיק יי בכל־דרכיו וחסיד בכל־מעשיו: קרוב יי לכל־קראיו לכל אשר יקראהו באמת: רצון־יראיו יעשה ואת־שועתם ישמע ויושיעם: שומר יי את־כל־אהביו ואת כל־הרשעים ישמיד: תהלת יי ידבר פי ויברך כל־בשר שם קדשו לעולם ועד: ואנחנו נברך יה. מעתה ועד עולם. הללויה:
הללויה. הללי נפשי את־יי: אהללה יי בחיי אזמרה לאלהי בעודי: אל־תבטחו בנדיבים בבן־אדם | שאין לו תשועה: תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו: אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על־יי אלהיו: עשה | שמים וארץ את־הים ואת־כל־אשר־בם השמר אמת לעולם: עשה משפט | לעשוקים נתן לחם לרעבים יי מתיר אסורים: יי | פקח עורים יי זקף כפופים יי אהב צדיקים: יי שמר את־גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות: ימלך יי | לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללויה:
הללויה. | כי־טוב זמרה אלהינו כי־נעים נאוה תהלה: בונה ירושלים יי נדחי ישראל יכנס: הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם: מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא: גדול אדונינו ורב־כח לתבונתו אין מספר: מעודד ענוים יי משפיל רשעים עדי־ארץ: ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור: המכסה שמים | בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר: נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו: לא בגבורת הסוס יחפץ לא־בשוקי האיש ירצה: רוצה יי את־יראיו את־המיחלים לחסדו: שבחי ירושלם את־יי הללי אלהיך ציון: כי־חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך: השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך: השלח אמרתו ארץ עד־מהרה ירוץ דברו: הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר: משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד: ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו־מים: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל: לא עשה כן | לכל־גוי ומשפטים בל־ידעום הללויה:
הללויה. | הללו את־יי מן־השמים הללוהו במרומים: הללוהו כל־מלאכיו הללוהו כל־צבאיו: הללוהו שמש וירח הללוהו כל־כוכבי אור: הללוהו שמי השמים והמים אשר | מעל השמים: יהללו את־שם יי כי הוא צוה ונבראו: ויעמידם לעד לעולם חק־נתן ולא יעבור: הללו את־יי מן־הארץ תנינים וכל־תהמות: אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו: ההרים וכל־גבעות עץ פרי וכל־ארזים: החיה וכל־בהמה רמש וצפור כנף: מלכי־ארץ וכל־לאמים שרים וכל־שפטי ארץ: בחורים וגם־בתולות זקנים עם־נערים: יהללו | את־שם יי כי־נשגב שמו לבדו הודו על־ארץ ושמים: וירם קרן | לעמו תהלה לכל־חסידיו לבני ישראל עם קרבו הללויה:
הללויה. | שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים: ישמח ישראל בעשיו בני־ציון יגילו במלכם: יהללו שמו במחול בתף וכנור יזמרו־לו: כי־רוצה יי בעמו יפאר ענוים בישועה: יעלזו חסידים בכבוד ירננו על־משכבותם: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם: לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים: לאסר מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל: לעשות בהם | משפט כתוב הדר הוא לכל־חסידיו הללויה:
הללויה. | הללו־אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו: הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו: הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור: הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועגב: הללוהו בצלצלי־שמע הללוהו בצלצלי תרועה: כל הנשמה תהלל יה הללויה:
ברוך יי לעולם. אמן ואמן:
ימלך יי לעולם אמן ואמן:
ויברך דויד את־יי לעיני כל־הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי אלהי ישראל אבינו מעולם ועד־עולם: לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי־כל בשמים ובארץ לך יי הממלכה והמתנשא לכל | לראש: והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל: ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך: ויברכו שם כבודך ומרומם על־כל־ברכה ותהלה:
ויושע יי ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים: וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו:
אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים: עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו: יהוה איש מלחמה יהוה שמו: מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים־סוף: תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו־אבן: ימינך יי נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב: וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש: וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו־נד נזלים קפאו תהמת בלב־ים: אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי: נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים: מי־כמכה באלם יי מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא: נטית ימינך תבלעמו ארץ: נחית בחסדך עם־זו גאלת נהלת בעזך אל־נוה קדשך: שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת: אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען: תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד־יעבר עמך יי עד־יעבר עם־זו קנית: תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך: יהוה | ימלך לעלם ועד: כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את־מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים:
ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את־התף בידה ותצאן כל־הנשים אחריה בתפים ובמחלת: ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים: ויסע משה את־ישראל מים־סוף ויצאו אל־מדבר־שור וילכו שלשת־ימים במדבר ולא־מצאו מים: ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על־כן קרא־שמה מרה: וילנו העם על־משה לאמר מה־נשתה: ויצעק אל־יי ויורהו יהוה עץ וישלך אל־המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו: ויאמר אם־שמוע תשמע לקול | יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני יהוה רפאך: