אור ברסלב
סוד השבת - אור הנשמה הערות › וקראת לשבת עונג

סוד השבת - אור הנשמה

הערות · וקראת לשבת עונג

"אם תשיב משבת רגליך, עשות חפצך ביום קודשי

(תקבע את השבת כיום עונג),

לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך ודבר דבר,

(תכבדו מלעשות (=שלא לעשות) מעשה שהוא דרך חול ומלדבר דברי חול)

אז תתענג על ה',

(עונג רוחני ברמה הגבוהה ביותר כפי שאלוקים יכול להעניק)

והרכבתיך על במותי (מלשון במה)

ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה' דיבר".

(ישעיהו נו, ח)

{2} אגב נציין שגם מה שנתפס כענישה בעולם הזה או הבא, אינה נקמה אלא ניקיון כדי לאפשר לנשמה הטהורה מכתמיה לקבל את שכרה בבחינת להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו. (ראה "מסילת ישרים" פרק א'). ואף שאין הכל חשים כך בעת כאב וצער, הרי הדבר דומה לילד האחוז חזק בזרועות אביו כדי לאפשר לרופא לנקז את הדלקת שבאצבעו. יתכן שהילד יבכה ואולי אפילו יכעס מאד על אביו, אך בבוא היום הוא יבין את התועלת הרבה ואף יודה לו על כך.

{3} ראוי לציין כאן כי לפי פנימיות התורה המספר שש מסמל כל דבר חומרי. ואכן, לכל דבר חומרי ששה צדדים. מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. ונמצא שהמספר המרומם מהחומר הוא שבע. משום כך השמיטה - בשנה השביעית, היובל - לאחר שבע שמיטות (7x7), ימי חג הסוכות וחג הפסח - שבעה, ספירת העומר - שבעה שבועות (7x7), ששת אלפי שנים הוקצבו לעולם החומרי, לאחר ששת ימי בריאת החומר חל יום השבת ביום השביעי, וכו'. כמובן שיש להאריך ולהרחיב בכל נושא מנושאים אלה, אך העקרון ברור. [על ששת אלפי שנות העולם ניתן לקרוא בהרחבת-מה בסוף החוברת "לקט נבואות" מסדרת "תורה מן השמים"].

{4} אגב אזכור חומרת עונש המחלל את שבת. לאחרונה שאלני נהג מונית בעל חזות שאינה דתית, במילים אלה לערך: "אני יהודי מאמין. ואני יודע שהתורה שלנו כל כך נפלאה, דרכיה דרכי נועם, והיא מחנכת למוסר, מצפון ומידות טובות וישרות. איך יתכן אם-כן שיש בה גזר דין מוות על מחלל השבת? הרי הוא לא רצח!" הבנתי ללבו, והשיבותיו תשובה פשוטה: "כיהודי מאמין, בודאי יודע אתה שכל אדם הנפטר מן העולם אינו חדל להתקיים, אלא בסך הכל פושט את הלבוש החומרי, אותו לבוש שארוג מבשר ועצמות, ומשאיר אותו כאן בעולם הזה. ואילו החלק הפנימי הרוחני שהוא בעצם ה"אני" האמיתי של אותו אדם, ממשיך להתקיים ולחיות חיי נצח (וכמו שנאמר בספר קהלת (יב, ז): "…וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה") כאשר מצבו בחיי נצח מושפע מרמת האיכות של אותן כמה עשרות שנים בודדות(!) אשר חי בעולם הזה בהתאם לספר הוראות בורא העולם. שמר את מצוות תורת-ה' כראוי, הרי זכה להזדכך ולהאיר את עצמו האמיתי-רוחני, ולהתרומם בכך לרמות רוחניות גבוהות, המאפשרות קירבה ודבקות בבורא יתברך בחיי הנצח. (-דבר המהווה את העונג וההנאה ברמה הגבוהה ביותר שתתכן, אשר כל הנאות העולם נחותות ורחוקות מאד מלהיות אפילו משל חיוור לעונג זה שהוא למעשה תכלית בריאתנו על ידי הבורא). והנה, מחלל-השבת מכריז במעשה החילול כי אינו מכיר בעובדה שהאלוקים ברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת ביום השביעי. ואין לך קלקול והחשכה לנשמת האדם יותר מההכרזה על הכפירה באלוקים. ומעתה, המחלל את השבת בפני עדים, והיתרו בו והזהירו אותו שיתבונן ויראה כי הוא חוטא בחללו את השבת, ואף על פי כן חטא, והעידו עליו בפני הסנהדרין (שרק להם הייתה הסמכות לדון דיני נפשות) וחקרו ובדקו ודרשו היטב והתברר מעבר לכל ספק כי אמת העידו העדים, ופסקו את דינו להיהרג ונהרג, והתכפר לו עוונו בכך, הרי עם צאתו מלבושו הגשמי רואה את חיי הנצח אשר הרוויח, ומבין מאיזה הפסד נצחי ניצל על ידי שנגזר דינו להיהרג, הרי הוא מודה ומהלל ומשבח על ששילם בעולם-הזמני תשלום קטן לעומת חוב גדול שהיה עליו לפרוע בעולם הנצחי. ונמצא שאף בזה הטבה יש כאן, ולא נזק חלילה". (ואגב נבין את עוצמת החסד אשר עשה עמנו אלוקים כאשר חקק שיהיה בכוח התשובה לכפר על העוון ולנקות את הנשמה אפילו מתוצאת חילול השבת).

לאחר זמן הזדמן לנו לנסוע שוב יחד להרצאה בבאר-שבע והוא בישר לי בשמחה כי העביר את התשובה לאחרים והוא והם קיבלוה בסבר פנים יפות בהבינם כמה יש להעמיק ולהתבונן בכל פרט שבתורת ה'.

כהשלמה לדברים הנ"ל, ראוי להוסיף שני פרטים. א. כאמור, העונג וההנאה הרוחניים הם הם תכלית בריאתנו על ידי הבורא אשר ביקש להיטיב באמצעות מתן האפשרות להתענג בעונג הגבוה ביותר. (וכידוע לכל נבון, עונג רוחני גבוה הוא לאין ערוך מעונג גשמי. ובבוא האלוקים -השלם בכל שלמות- להטיב, בודאי מטיב הוא את ההטבה הגבוהה והמושלמת ביותר. קרי, הטבה רוחנית וברמה הגבוהה ביותר). אלא שהטבה הבאה כחסד וצדקה אינה הטבה מושלמת, שהרי יש עמה בושה. משום כך נשלחנו לתקופת מה כאשר אנו עטופים בלבוש חומרי אל העולם-הזה ועל ידי השתדלותנו ומאמצינו לפעול על פי ספר הוראות הבורא לשימוש נכון בבריאה (תורה-מלשון הוראה) מתוך עמידה מוצלחת באתגרים ובניסיונות הניצבים לפנינו בעולם הזה הננו מזככים, מאירים ומרוממים את נשמתנו (=עצמנו האמיתי) ובכך משיגים את העונג הנצחי בזכות ולא בחסד. ונמצאת הטבתו של הבורא יתברך מושלמת כראוי לגדולתו. וראה עוד על-כך בסוף חיבורי "לקט נבואות", וב"תשע תשובות ושאלה" פרקים שלישי ורביעי.

ב. כאמור, בכוח התשובה לטהר ולנקות ולזכך את האדם עד שחטאיו נמחקים לגמרי כאילו לא היו כלל. אמנם אם חזר בתשובה מאהבה, כלומר מתוך הכרה בגדולת ה' ובחובתנו לפניו, ולא מחמת יראת העונש וצרות שקיבל. עליו אמרו שזדונות (=עבירות שעבר במזיד) הופכות לזכויות. כלומר לא רק שחילולי שבתותיו נמחקים, אלא נחשב כמי שכל שבתותיו נשמרו על ידו בשלמות. ועליו אמרו מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכל זאת מחסדי ה' עמנו לרוב אהבתו אותנו וחפצו שתכלית בריאתו - להטיב לנו, תמומש.

{5} להבנת נושא התורה שבעל-פה, נצטט מתוך החוברת "תשע תשובות ושאלה" את הפרק העוסק בענין זה.

"קיבלנו מהורינו, והם מהוריהם, והוריהם מהוריהם, וכן הלאה עד דור מקבלי התורה, כי כאשר ירד משה מהר סיני לאחר ששהה שם קרוב לחדש וחצי, מסר לעם ישראל יחד עם התורה שבכתב, את פירושה על פה. וכפי שלמד במשך תקופה זו מאת כותב התורה.

שאלה: יש היודעים ומאמינים במציאות הבורא, ובמתן תורה מאת הבורא, אך קיימת בקרבם איזו שהיא הרגשה לא ברורה ביחס לתורה שבעל פה. האם ניתן להוכיח מתוך התורה שבכתב כי בנתינתה ניתנה גם התורה שבעל פה?

תשובה: לא רק שניתן להוכיח את התורה שבעל פה מתוך התורה שבכתב, הדבר גם כתוב בה. אך תחילה נתבונן ונבין כי נתינת התורה שבעל פה היא אמת מוכרחת מעצם צורת ציווי המצוות בתורה שבכתב.

הנה מספר דוגמאות של מצוות בתורה שבכתב: הנחת תפילין, שמירת השבת, איסור הנדה (טהרת המשפחה).

בתורה שבכתב נאמרו ציוויים אלו בלשון זו:

תפילין - "והיו הדברים האלה וכו' וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות (לתכשיט) בין עיניך". (דברים ו, ח)

שבת - "זכור את יום השבת לקדשו וכו' לא תעשה כל מלאכה". (שמות כ, ח-י)

נדה - "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכו'" (ויקרא יח, יט)

ללא ביאור מפורט אשר יצביע על כוונת הדברים, הרי מבוכתנו היתה רבה.

בתפילין - את מה נקשור?? (פסוק? פרשה? ואולי ספר תורה שלם??) על איזו יד נקשור, ימין או שמאל? היכן בדיוק ביד נקשור? את מי נקשור קדם את של היד או את של הראש? היש חשיבות לצורת ולצבע התפילין?

בשבת - "זכור", הוא לשון "זכרון" במחשבה, או לשון "הזכרה" בפה? מהו "לקדשו"? מהי הגדרת "מלאכה" האמורה בפסוק?? האם כל עבודה ומלאכה אסורה, ואם כן מי שעבודתו בגידול עופות ובלול מצפים כמה מאות עופות למזונם, האם אסור הוא להאכילם בשבת מפני שזו מלאכתו?

תוכן העניינים

סוד השבת - אור הנשמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה