סדרי טהרה· רבי אלחנן אשכנזי
הקדמה
לבן הגאון המחבר המסדר ספר סדרי טהרה וספר חידוד הלכות ושיורי טהרה ואגב אורחיה אשתמע אפס קצהו שבח ופרשת גדולת מר אביו גאון אמתי זצוק"ל ואת כל אשר קרהו וגלגולי סבותיו עד שבא לכלל ישוב שאר חבוריו והחבורים היקרים הללו בדרך קצרה: וזאת ליהודה ויאמר
קמתי אני לפתוח שערי אור הגנוז כי שם חלקת מחוקק ספון שתי כתיבות חוברות אחת אל אחת והיא כפורחת מלא כף נחת ספר סדרי טהרה וספר חידוד הלכות ושיורי טהרה אשר פעל ועשה איש אמונות. רב ברכות. א"א מ"ו הגאון המוסמך והמובהק אב"ד ור"מ כבוד חכמים. נזר השלמים. מוהר"ר אלחנן זצ"ל. לבו נהג בחכמה נשיאותו ברמים. בהיותו בן ח"י שנים אמנו עליה לאותובי ברישא לאב"ד ור"מ בק"ק פרדאן במדינת פולין. ויצא שמו הטוב בכל הארצות. וברבות העתים נתקבל לאב"ד ור"מ בק"ק שאטלאנד והמדינה. שם עשה את אשר זמם חפצי שמים וחפץ ה' בידו הצליח להתחיל ולחבר חבורים מחוכמים על כל ארבע שו"ע וחידושים כמה מסכתות וחבילות שו"ת ושם מצא ידו כדי גאולתו. להשפיע משפעת יפעת אור תורתו לזולתו. ושני עמודי התוך ספרי קודש הנ"ל אשר כל בית ישראל נשען עליהם וכל חיך הטועם מיערת דבשו יאירו עיניו ויצהבו פניו. המה היו כמוסים וחתומים באוצרותיו ומכמניו. הן בעודנו חי אוצריו לא פתח ביתה הצניע לכת עם אלהים ועם קדושים נאמן רוח מכסה דבר לא שזפתו עין רואי ולא ידע איש את גבורתו וחין ערכו וע"ז אמרו גדולים צדיקים במיתתן כו' כי אז יבריקו כשחר נכון מוצאו ניצוצי אור תורתם. מאשר יניחו אחריהם ברכתם. מלתא דבחיים לא סבירא להו לעשות להם שם כשם הגדולים אשר בארץ וליטול עטרה לעצמן וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי אשור האי ואשור האי: והנה מר אביו אבי זקני הגאון המפורסם והחסיד מהור"ר שמואל זנוויל אשכנזי זצ"ל שנתקבל לאב"ד ור"מ במדינות קלוניא וארנשבערג ומינשטר בשנת תקי"א לפ"ק והוא מרומים ישכון בק"ק בונא עיר היושבת על מלאת חכמים וסופרים עד שנת תקכ"ז לפ"ק שהגיע לימים שאין בהם חפץ ואף באותו זקן פגעה מדה"ד הקשה וה' הוא ובית דינו חפץ דכאו החלי אשר מת בו. ובעוד נשמת שדי בקרבו. ונר אלהים טרם יכבה כלכל דבריו לפני המנהיגים וכה דבריו. הנה נא זקנתי ושבתי ויסורים קשים ומרים שולטין בגופי ולא אוכל עוד לצאת ולבא זכרו נא את אשר התהלכתי לפניכם באמת ובלבב שלם והטוב בעיני ה' ובעיניכם עשיתי ובני הנו אתכם אל חנן אותי בבן אשר לא נופל הוא ממני ממלא את מקומי ביראת חטא ובתורה. מי כמוהו מורה. ועתה הואילו פנו בי בעזרתי. ותהי זאת נחמתי. כי אראה עולמי בחיי בני יושב על כסאי ודאין דינא בשמי. זה יעצר בעמי. ומיד כל העם ענו אחריו מקודש מקודש כי לו משפט הגאולה. ואחר סמוך שנתבקש אבי זקני הגאון זצ"ל הנ"ל לישיבה של מעלה. נמנו וגמרו מנהיגי שלשה מדינות הנ"ל לשדורי ליה לאבא מארי הגאון זצ"ל כתב רבנות ובשלשה הכי נכבד והוא נענע להם ראשו. אמנם זוגתו הגבירה הרבנית היא אמי חורגתי מיאנה לעשות עקירה מק"ק שאטלאנד באשר היא שם בתוך עמה יושבת על גרם המעלות. ותצאן כל הנשים אחריה אחר עצתה ואחר דבריה בתופים ובמחולות. ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע אליה ודבר על לבה דברים המתקבלים על לב אשה יראת ה' כמותה באמרו הלא כתבתי להם שלשים לשלש מדינות הנ"ל לשכון כבוד בארצם ואיככה אוכל לשויה נפשא הדרנא. ולומר נמלך אנא. עד שלבסוף נתרצית והיא גם היא תשיב אמריה לו באשר תלך אלך ואף כי ראשי ג' קהלות שאטלאנד ו"ב ל"פ הפצירו בו עד בוש שלא ימנע הטוב ולא יסור שבטו מהם. לא שמע לקולם ולא נכנסו באזניו דבריהם. ובזבז הון רב ושלח כל מחמדיו אלו ספריו וכל מטלטליו וכלי ביתו דרך אניה בלב ים עד ק"ק אמשטרדם ומשם בעגלות לק"ק בונא:
ויהי בנסעו מן המחנה עם כל דסמיכין עלוהי ואחז צדיק דרכו וכולי עלמא רהטו אבתרי נקטו בשיפולא דגלימא ללוותו הם יצאו את העיר לא הרחיקו כי אם לערך פרסא ולא יוכלו עוד להתאפק ותשא כל העדה ויתנו את קולם בבכי ובתחנונים. ויבואו וישטחו להם שטוח לפניו מלא קומתם ארצה ויאמרו אבינו אבינו רכב ישראל ופרשיו אל נא תעזוב אותנו והיית לנו לעינים ואם מעט הסיפוק אשר היה לך לפנינו ונוסיף לך כהנה וכהנה בתוספת מרובה על העיקר. יש לאל ידינו לתת לכסף מוצא ולא מנענו ה' מבא בדמים ויהי קול גנוחם ויללם הולך וחזק מאד ותבקע הארץ לקולם. עד שנכמרו רחמי אבא הגאון זצ"ל עליהם. וישמע לקול דבריהם. גם אמי חורגתי הגבירה והבנים בניו נתנו עליו בקולם. אבי ראה גם ראה למה פניך תסתיר ולא הטה אוזן לקול בוכים האנשים האלה שלמים הם אתנו שלומי אמוני ישראל גם הילדים רכים וטלטול הדרך קשה ממש חיישינן לריסוק אברים. פעם דרך ירידה בבקעה. ופעם דרך עליה בהרים:
ויען ויאמר אמירה רכה אם כח אבנים כחי לשמוע אנקת עשיר ודל קטן וגדול שם הוא לבלתי תת להם חנינה. לקול הצאן צאן מרעיתי הזה אשר באזני. תרדנה דמעת עיני. ועפעפי יזלו מים. ונמס כל לב ורפו כל ידים. העם אשר אנכי בקרבו עם ה' אלה. מנורת זהב כולה אשר הושיבוני בין נגידים על כסא מרומי קרת. ועטרוני כצנה רצון איככה אוכל ואהפך להם לאכזר לשלחם מעל פני ולצאת כיום הזה אל ארץ אחרת. כללא דמלתא נעתר להם ואמר אלכה ואשובה אל מקומי הראשון ודידהו נצח ושב אל המחנה ויטע אהל אפדנו אל המקום אשר היה שם אהלו של תורה בתחלה:
ויהי כשבתו על כסא כבודו מרום מראשון כתב לו את משנה התורה הזאת שני ספרים הנ"ל על ספר עד תומם כי הקים אלהים לו חדר עזר ונתקיים בו הנני מקים עליך רועה נאמן מביתך הוא בני אחי יפת הגדול האברך המופלג כי כביר מצאה ידו. והארץ האירה מכבודו. וכל יקר ראתה עינו של משה. התורה נתנה לו למורשה. וכמה דברים ראוים לאמרם אשר העלה ואשר הביא מר אבי זצ"ל בשמו בחבוריו הנ"ל זיקוקין דינור נפיק מפה לפה מנאמן לנאמן אב ובנו שראו את חידושי תורה. הריצו חבילות תשובות מתורה חצובות זה עם זה ואתיא מבינייהו הלכה ברורה. ואהני ליה קמרא דמר חמי אביר הרועים שר וגדול בישראל אשר גדלו המלך מלכו של עולם בשם טוב מחותני הגביר נדיב מפורסם עתיר פומבי ועתיר נכסין ועתיר משך עליו חוט של חסד וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו ולבני ביתו מאתו דבר יום ביומו. לחם לפי הטוב אשר היטיב ה' עמו. מאשר שמנה לחמו כבוד מוהר"ר אשר אנשיל נר"ו וכל מחסורו היה עליו עד בא שמשו של משה דין גרמא שהיה לבו פתוח כפתחו של אולם. לישא וליתן במלחמתה של תורה עם מר אבי הגאון זצ"ל ודילהון דיליה היא אף חכמתו עמדה לו לחבר כמה חבורים וזכה לעצמו בחבור נחמד בפלפול עצום על שתא סדרי משנה וחידושי הלכות על כמה מסכתות לו תאשרנו עין רואי ושבע ילין בעומקה של הלכה:
הן כל אלה פעולת צדיק מושל יראת אלהים מחותני הנכבד המפורסם מוהר"ר אשר אנשיל הנ"ל נר"ו. אשר השפיע צנורי שפע הטוב על חתנו אחי זצ"ל הנ"ל ומדת טובו לא פסקה ממנו והיה לאחי עזר ולמחזיק ולמעוז לו זכרה לו אלהים לטובה. ארבה ולא אסור מלהתפלל בעדו תמיד כל היום יברכהו ה' יחייהו וישמרהו כרועה עדרו. לא יגרע מצדיק עיניו. זרעו נכון לפניו. וצאצאיו כחול ימים ירבו ויפרו פרי צדיק לחיים. ה' עליהם יחיו צדיקים באמונתם. נצר מטעי ה' מטעתם. לעולם תהיה נחלתם. לא ימוש מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות תורתם זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם:
והנה בעונותינו שגרמו שקעה החמה שמשו של משה שלא בעונתו והרוח שב אל האלהים כאשר נתנה בטהרת הקודש עודנו באבו יקטף ומשה עלה אל האלהים בן כ"ח שנה ואפטר עלי' יגע זה בכ"ח שנה מה שלא יגע תלמיד ותיק במאה שנה. ואל משה אמר עלה אל ה' ועליה זו ירידה היא לגבאי. דאנא לגבי אבא חלא בר חמרא ואכתי לא קשאי. נוסף לזה הקיפוני תלאות על גבי תלאות כתנורו של עכנאי. ועל אחי זצ"ל הנ"ל השלכתי יהבי אשר אמרתי בצלו נחיה וזה ינחמני ויעזרני להקים שם אבי בישראל ולהוציא לאור תעלומות חכמה ספרי יקרי ערך הנ"ל ושאר חבורי א"א מ"ו ז"ל ולגבי משה מלתא זוטרתי היא כי היה כחו גדול עצום ורב. אמנם תוחלתי נכזבה. ואומר אבד נצחי נשיתי טובה. ושם אחיו יקטן כי קטנו היה ממתני עבה. על זה היה דוה לבי סחרחר עזבני כחי. כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי. לא אחת ולא שתים. לקיתי בכפלים. והכוכבים ממסלותם נלחמו כנגדי מן השמים. ירד ירדתי בתחלה בשעת חירום זה כמה שנים שהיתה מדינתנו משובשת בגייסות הציגוני ככלי ריק שהורק מכלי אל כלי. כליא קרנא וכל היקום אשר ברגלי. וזאת שנית הכסות דמעה על פטירת אחי וראש זצ"ל הנ"ל אשר סמכתי ראשי ורובי עליו וידי משה לא היו כבדים ואסורים. והאחרון הכביד העדרו אאמ"ו הגאון האמתי זצ"ל הנ"ל בן ס"ז שנה איך נפלו גבורים המה נסעו מזה למנוחות. ואותי עזבו ליגון ואנחות. השוברת כל גופי. אוי לי כי נפלה עטרת ראשי כלילת יופי. ונשארתי רק אנכי לבדי. ובאתי עד כיסי ואין עוזר לי ואין תומך בידי. מצורף לזה בינותי בספרים שחברו מר אבי הגאון זצ"ל ראיתי ונתון אל לבי היודע מרת נפשי שצריך לזה זריזות ושקידה רבה ועצומה וכמשא כבד יכבדו ממני לפי שאינם מן המובן להעתיקם כסדרם ולהעלותם לרצון על מזבח הדפוס. כי כמה דברים שחדש והוסיף לקח טוב והן הן גופי הלכות נכתבו במהירות על הגליון ונתלו ביני חטי ממש אין רישומן ניכר וצ"ע בהתמדה כי רבה היא. אף על זה פקחתי עיני שלא יהיה שום שמיטת כתבים אם מעט ואם רב ואוכל לומר לקוח את ספר התורה הזאת לקיחה תמה. והתורה נתנה חתומה. ואיני רשאי להפסיק בין הפרקים פרקי אבות. קמי שמיא גליא הבוחן כליות ולבות. שלא נתתי מרגוע לנפשי וממש לא מזיגנא רישא אבי סדיא ותדד שנתי מעיני. להעתיקן מחדש כדיוטגמא חדשה וחשיבה מלאכה וחכמה אצל גדולים חקרי לך כ"ש אצל יתוש בריה קלה כמוני. והייתי שפל בעיני יראתי לגשת אל הקודש פנימה וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל ויגיעה רבה אשר לפני. כי יראתי כי אמרתי הלא זה הנותן בים התלמוד דרך. ודרך הקודש יקרא לה בם ירוצו אופני הגמרא אופן בתוך אופן ודאי קודשא בריך הוא חדי בפלפולא ואומר ראו בריה שבראתי בעולמי הורו מקרא למיסבר קראי למשנה וממשנה לגמרא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולהבחין בין דם לדם. ואני אנה אני בא בדרך שהחשיך לי והשבץ אחזני. אכן רוח היא באנוש וסעיפי ישיבוני. החלש כמוני יאמר גבור אני. עיני לשמיא נטלית תחון זכות אבות. לאמץ ברכים כושלות. וידים רפות. ומן שמיא מיהב יהבו לי סייעתא וכבן יכבד אב אשר במותו קרוי חי רב פעלים. באתי להנות הבריות מפריו פרי קודש הלולים. וספר כתב איש רבי מר אבא הגאון זצ"ל על שכמי אשאנו. ותחת מכבש הדפוס אביאנו. ועיני בנאמני ארץ להיטיב עמדי. הולך בדרך תמים הוא יעזרני. יהי לי מושך חסד לא יתן לי רפיון ולא יעזבני. עד כי אוציא לאור עולם דברי חכמים כדרבונות. דבר תורה מעות קונות. ואני עזבתי את ביתי זו אשתי נטשתי את נחלתי נחלת ה' בנים הקטנים הצריכים לאמם יאמרו איה דגן עוללים שאלו לחם ופרוסה אין להם. כל זאת באתני ולא זזתי ממחשבתי המועלת בד"ת ודברתי אני עם לבי. ילדי אל אל ישועו והן מושיע. על ה' ישימו מבטחם. אמרתי איכא קורמי באגמא חסד אל כל היום לא שבק ולא שביק. ולדבקים בו וישימו באלהים כסלם מובק אביק. לית אנא מוביד סברי מן בריי מעם ה' יבא עזרי:
עתה באתי לתת טעם לקריאת שם הספרים. לאחד קראתי נועם שמו סדרי טהרה יסודתו בהררי קודש על מסכת נדה חידושי הלכות וחידושי דינים סובבים הולכים על כל סימן מטוי"ד הלכות נדה ונכלל בתוכו כמה שו"ת מלאים זיו ומפיקים נוגה כאור תהיה. וחידושי אחי הגאון זצ"ל אנכי אערבנו תוך דברי אאמ"ו הגאון זצ"ל יחדיו יהיו תמים. מאירים ומשלמים. כנפש האב כנפש הבן יקיר והיו לאחדים. ולכך קראתיהו בשמו הנאה לו סדרי טהרה עולה למספר אלחנן משה עם ח' אותיותיהם והכולל. ולהשני קראתי חידוד הלכות ושיורי טהרה בארתי טעמו בהשער לחלק השני. והיה כל מבקש ה' ישתה בצמא את דבריהם דברי אלהים חיים וירוה צמאונו כי שניהם מלאים חידושים נפלאים. ורויתי את נפש הקונים דשן ועמי את טובם ישבעו: ואני אין לי אלא לשא לבבי אל כפים. אל אל בשמים. כי יתן ה' את רוחו עלי. ברך ה' חילי. ופועל ידי תרצה. אחלי יכונו דרכי שיפוצו מעינותיהם חוצה. ויברך ה' אותי לרגלי המלאכה מלאכת שמים אשר לפני. להוציאה אל הפועל מכח מחשבתי ורעיוני. אמן כה יתן ה': כה דברי הצעיר שבאלפי יהודה ליב בן הגאון המחבר אב"ד ור"מ מוהר"ר אלחנן זצ"ל ונכד לאותו צדיק הגאון אב"ד ור"מ מהור"ר שמואל זנוויל אשכנזי זצלה"ה:
אציגה פה מה שחדשתי בעזה"י:
כתובות דף צ"ד אתמר ב' שטרות היוצאים ביום א' וכו'. הרי"ף פרק הכותב כתב דבירושלמי אמר דמתניתין חולקת על שמואל דהא תני היו כולן יוצאין בשעה א' חולקת בשוה ומטעם זה פסק גאון א' דלא כשמואל והרי"ף השיב ע"ז דא"כ אדפריך בגמרא דילן על שמואל מברייתא דב' שטרות היוצאים ביום אחד חולקין ה"ל לאקשויי ממתניתין דהכא א"ו דגמרא דילן חולק על ירושלמי וס"ל לחלק דשמואל לא אמר אלא בשטרי מכר ומתנה אבל בשטרי הודאות והלואות לא אמר ומשו"ה לא מקשה הש"ס דילן ממתניתין דשאני כתובה דהוא כשטרי הלואה. ונראה ליישב דעת הגאון דהירושלמי אינו חולק על ש"ס דילן דהנה התוספות כתבו ד"ה שני שטרות וז"ל דל"ד להא דתנן היו כולן יוצאים וכו' דאין השעבוד קל אלא אותה שעה שמוכיח מתוך השטר ע"כ וכוונתו למ"ש הר"ן וכמ"ש המהרש"א וז"ל הר"ן דבהודאות והלואות לא שייכי הך פלוגתא אלא לעולם חולקין דאפילו לוה מזה תחלה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומסר לאחר אפ"ה חולקין לפי שאין השעבוד חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום שהרי שטר שכתב בו בניסן סתמא אינו טורף מן המשועבדים אלא בסוף ניסן אפילו באו עדים שבר"ח לוה שהרי אינו טורף אלא בשביל קול השטר ואין קול אלא מן הזמן שמוכיח מתוכו וכ"ת לגבות מבני חרי מיהו ולימא שודא דהא לבני חרי זה שלוה ממנו תחלה זכה ליתא דכיון דזמנו של שטר אינו ניכר מתוך השטר ה"ל כמלוה על פה ובמלוה על פה ליכא דין קדימה וכו' דמלוה ע"פ מוקדמת ומלוה ע"פ מאוחרת כשבאו לגבות חולקין וכו' אא"כ הם שטרי הקנאה דמשעת קנין שעבד נפשיה עכ"ל אך כ"ז למ"ד שעבודא לאו דאורייתא דלמ"ד שעבודא דאורייתא קיי"ל מלוה ע"פ מוקדם הוא קודם לגבות מבני חרי ממלוה בשטר מאוחר כדאיתא בשו"ע ח"מ סי' ק"ד ובסמ"ע שם סעיף י"ג וכ"ה בהגהות מרדכי דמכילתין פרק מי שהיה נשוי וז"ל תשובה לרב האי לקהל פאס מלוה בשטר ומלוה על פה וזמן מלוה ע"פ קודם הרי מלוה ע"פ קודמת וגובה מנכסים בני חורין דקיי"ל שעבודא דאורייתא הרי להדיא דלמ"ד שעבודא דאורייתא מלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לגבות מבני חורין אם כן אפי' בשטרי הודאות והלואות לגבות מבני חרי מיהו לימא שודא ואמאי קתני מתניתין דחולקת בשוה ודוחק לומר דמתניתין במשועבדים מיירי דהא סתמא קתני ולפ"ז ניחא דוודאי תלמודא דידן אינו חולק על ירושלמי והא דלא מקשי הש"ס ממתניתין לשמואל משום דשמואל לשיטתו אזיל דס"ל במסכת קדושין דף י"ג ע"ב דשעבודא דרבנן וא"כ לדידיה ל"ק ממתניתין דתני חולקת בשוה דשאני לענין שעבוד דהלואה שאינו חל השעבוד אלא מזמן שמוכיח מתוך השער וכ"ת כקו' דאמאי תני סתמא דחולקת בשוה דהא מב"ח מיהו לימא שודא ז"א כתי' הר"ן דכיון דאינו מוכח מתוך השטר לא הוי אלא כמלוה על פה ובמלוה ע"פ אין שום קדימה למ"ד שעבודא דרבנן ומשו"ה חולקין בשוה וא"כ מתניתין לא קשיא כלל לשמואל משא"כ הירושלמי שכתב דמתניתין פליגא אדשמואל היינו אליבא דהלכתא לדידן דקיי"ל שעבודא דאורייתא כמ"ש רוב הפוסקים עי' ש"ך סי' ל"ט וכר' יוחנן דאית ליה הכי וסתמא דירושלמי ר' יוחנן הוא דאיהו סידר לתלמודא דירושלמי וא"כ מתני' חולקת על שמואל דאמאי תני חולקת בשוה לימא שודא לענין ב"ח דהא למ"ד שעבודא דאורייתא מלוה ע"פ קודמת למלוה בשטר מאוחר לענין בני חרי ואמאי קתני חולקת בשוה א"ו דמתניתין פליגא וק"ל:
ובזה מבואר דברי רש"י לקמן בסוף שמעתין גבי הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף ופירש"י של מכר שיצאו על שדה אחת ולכאורה קשה למה דחק רש"י לאוקמי בשני שטרי מכר על שדה אחת ולא כפשטיה שהיה שני שטרי הלואות ולא היה אלא שדה א' ב"ח כנגד החוב של אחד מהם וכן פירש הרמב"ם למימרא זו אמנם לפענ"ד ניחא דע"כ הוכיח רש"י דמיירי הך עובדא בב' שטרות של מכר משדה א' דאי ס"ד דמיירי בב' שטרי הלואות קשה דאמאי לא גבי מאייר ואילך ואי דמצי א"ל את בר חד בניסן את וא"כ שלא כדין נטלה ממך דהא אפי' הוה לן סהדי דהאי בר חד בניסן הוא אפ"ה האי דבר ה' בניסן כדין נטל דהא בשטרי שעבוד כ"ז שאינו מוכח מתוך השטר השעבוד לא הוי אלא במלוה על פה ולמ"ד שעבודא לאו דאורייתא מלוה בשטר מאוחר קודם למלוה על פה מוקדם ועל כל פנים יחלוקו וא"כ אמאי לא כתב ליה טירפא מאייר ואילך ורש"י ניחא ליה לפרש אליבא דכ"ע אפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא גם י"ל דרש"י ס"ל דהלכתא שעבודא לאו דאורייתא וכשיטת התוס' ומשו"ה פירש"י שהיה שטרי מכירה על שדה אחת ומש"ה שפיר מצי אמר דאת בר חד בניסן הוא וא"כ הוא זכה כבר מר"ח ניסן באותה שדה והאי דבר ה' בניסן שלא כדין לקחו ממנו אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד שעבודא דאורייתא וכמבואר פ' י"א מהלכות מלוה ומש"ה ניחא ליה לפרש כפשטיה דמיירי בשטרי הלואות לענין שעבוד ואפ"ה לא גבי מאייר ואילך דמצי א"ל את בר חד בניסן ומלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לענין ב"ח ושלא כדין נטל בר ה' בניסן והנחתי לך מקום לגבות וק"ל: בשם אחי הבחור המופלג תלמיד ותיק התורני כהר"ר יואל זצוק"ל:
בשו"ע א"ח סימן קנ"א סעיף ה' ובשר צלי. יש מי שנראה מדבריו אע"פ שהמוהל טופח עליו דינו כפירות וכתב המג"א נ"ל דכ"ע מודים בזה דהתוספות שכתבו בחולין דף ל"ג ונאכלין בידים מסואבות לצלי מיירי דלא בעי הדחה עכ"ל משמע דס"ל דהמוהל אינו מכשיר דלא מקרי משקה עכ"ל ע"ש. ודבריו בזה צ"ע דעיקר הוכחת הב"י דהמוהל לא מקרי משקה היינו מדכתב הרשב"א בפ' כ"ה דרב המנונא איירי בצלי עם הפת ע"ש והנה תוס' במקומו נמי כתבו כן וממילא מוכח דתוס' סברי דלא מקרי משקה וא"כ למה הוצרך המג"א להביא ממרחק ראייתו. וגם על הב"י קשה למה לא הוכיח דבריו מתוס' הנ"ל. ותירץ אחי הבחור ז"ל ע"פ מ"ש בס' א"ר דהב"ח השיג על הב"י דאפשר לחלק בין פת לדבר שטיבולו במשקה לענין אם נתנו אחר לתוך פיו וכתב הא"ר דלק"מ ושפיר הוכיח הב"י מהרשב"א דהא הב"י בסי' קס"ד כתב בשם הרשב"א דדבר שטיבולו במשקה בעי ברכה כמו פת ממש א"כ אין חילוק בין אם נתנו אחר או הוא עצמו וכ"נ מתוס' פסחים דף קט"ו ד"ה כל וכו' דשוין הן למאן דבעי ברכה וא"כ שפיר הוכיח הב"י מהרשב"א ע"כ ע"ש אך כ"ז לשיטת הרשב"א אבל מהתוס' ליכא להוכיח מידי משום דהתוס' סברי במסכת פסחים דא"צ ברכה לדבר שטיבולו במשקה וא"כ שפיר סברי היכא דאחר נותנו לתוך פיו דאין צריך ליטול וכן משמע שם וא"כ ליכא להוכיח מידי מתוספות הנ"ל משום דיש לחלק כמ"ש הב"ח ודו"ק: