יום תשעה באב · פרק טז
בַּת עַמִּי תְּיֵילִיל בִּיגוֹנֶיהָ. עַל חַנָּה וְעַל שִׁבְעָה בָּנֶיהָ. כִּי נִשְׁחֲטוּ שִׁבְעָתָם אֶל עֵינֶיהָ. וְהִיא נָפְלָה וּמֵתָה עַל בָּנֶיהָ:
וְהִיא נָפְלָה וּמֵתָה עַל בָּנֶיהָ:
נִמְשְׁכוּ עָזוֹב הָאֵל וְלַעֲבוֹד בֵּל. וְהֵעִידוּ יִחוּד לַמֵּכִין תֵּבֵל. אֵיךְ עֻזַּב לְאַכְזָר נַחֲלַת חֶבֶל. וְדִמְעוֹת אֵם יוֹרְדוֹת עַל פָּנֶיהָ:
וְהִיא נָפְלָה וּמֵתָה עַל בָּנֶיהָ:
לָרִאשׁוֹן פָּתַח זָר הָאַכְזָר. אִם תֹּאבֶה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לְאֵל זָר. אֲכַבֶּדְךָ וּבִמְלוּכָה תְּהִי נֶעְזָר. אֵיךְ אֶעֱזוֹב אֵל בִּגְבוּרָה נֶאֱזָר. בְּסַּיִף הֻתָּז רֹאשׁוֹ וְנִגְזָר. נְשָׁקַתְהוּ אִמּוֹ בִּשְׁאוֹנֶיהָ: וְהִיא נָפְלָה וּמֵתָה עַל בָּנֶיהָ:
וְלַשֵּׁנִי פִּיֵּס בְּרוּחַ אוֹנוֹ. סְגוֹד לְפִסְלִי. כִּי עָצְמָה יַד יְמִינוֹ. לֹא אֶעֱבוֹד כִּי אִם לְיָחִיד הַשּׁוֹכֵן בִּמְעוֹנוֹ. אֲשֶׁר פָּדָה סְגוּלָּה מִמּוֹנֶיהָ:
וְהִיא נָפְלָה וּמֵתָה עַל בָּנֶיהָ:
וְלַצָּעִיר נָאַם קַח אֶת טַבַּעְתִּי. וְאַל תִּבְזֶה וְתַקֵּן אֶת תַּקָּנָתִי. וְאַל יֹאמְרוּ סְגָנַי כִּי הָפְרַעְתִּי. וְלַשֶּׁקֶר שְׁבוּעָתִי נִשְׁבַּעְתִּי. הֱשִׁיבוֹ לֹא בִלְשׁוֹנִי אֶעֱנֶהָ: וְהִיא נָפְלָה וּמֵתָה עַל בָּנֶיהָ:
קוֹל נִשְׁמַע צֹוֵח בִּמְעוֹנָה. אַשְׁרֵיכֶם שִׁבְעַתְכֶם נִינֵי חַנָּה. נַחֲלַתְכֶם בְּגַן עֵדֶן מוּכָנָה. כִּי עֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵיכֶם בֶּאֱמוּנָה.
וְאֵם שְׂמֵחָה בְּעֵדֶן עִם נִינֶיהָ: