סדר משנה על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ג · הלכה ב
אדם שעוונותיו מרובין על זכיותיו וכו'. והראב"ד השיגו וכתב לא כמו שהוא סובר וכו' כי יש רשעים חיים הרבה וכו' ועיין מ"ש מרן. והלח"מ רוצה לסלק השגתו באמרו דרבינו לא איירי בענין מיתה וחיים בעה"ז אלא לענין עה"ב, ואם כי התו' בר"ה ט"ז ד"ה ונחתמין לאלתר וכו' כתבו כן, ועיין בהגה' מיימוני אות א' מ"ש בשם הרמב"ן אבל הדבר הקשה לאמר דרבינו כוון ג"כ לזה דהא רבינו הביא ראיי' על זה מהכתוב על רוב עונך והוא בירמיה למ"ד ושם נאמר כל מאהביך שכחוך וגו' כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רוב עונך וגו' והוראת הכתובים האלה על עונשי עה"ז שהי' נענשים בדבר בחרב וברעב, וא"כ מה ראיי' מייתי רבינו מעונשי עה"ז לעונשי עה"ב דחלוקים הם ויפה עשה מרן שמיאן בתירוצו של הלח"מ אף כי ראו עיניו מ"ש התו' והגה' מיימוני בשם הרמב"ן, והנה התו' בר"ה שם הקשו על ר' כרוספדאי דאמר ג' ספרים נפתחין וכו' הרי אנו רואים כמה צדיקים מתים בנערותם וכמה רשעים יאריכו ימים, ויפה עשה הראב"ד שלא השיג על רבינו מכח קו' התו' מצדיקים שמתים בנערותם, דאין זה ראיי' דאולי הם מאותן הצדיקים שנאמר עליהן הן בקדושיו לא יאמין כדאי' בחגיגה ה' ר' יוחנן כי הוי מטי להאי קרא בכי וכו' עיי"ש בתו' ד"ה מבעט ברבותיו הוי וכו', ובהיות כן ממילא אזדא נמי השגת הראב"ד ממה שראינו רשעים עתקו וגם גברו חיל מאריכים ימיהם, דג"כ נאמר אולי המה מאותן שנאמר עליהן ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו, ועוד מצינו דהאריך השם ית' אפו לרשעים בשביל דנפק מהן זרע כשר, וצוה הוא ית' לבלתי צרור האומות הרשעות עמון ומואב ולא להתגרות בהם מלחמה בעבור שתי פרידות טובות שעתידין לצאת מהן נעמה העמונית ורות המואביה כדאי' במס' ב"ק ל"ח ולא יגרע מהם האיש הישראלי בשגם הוא רשע למות, ולזה כוון רבינו במ"ש ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות הוא היודע לערוך הטובות נגד הרעות וגם זה הוא בכלל הזכות, במה שיהי' יוצאי יריכו זרע אמת ונאמן לה', וכן מצאנו בשמעי בן גירא ובמצרי שהרגו משה בראותו כי אין איש יוצא מחלציו.