סדר משנה על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק א · הלכה א
כל מצות שבתורה בין עשה בין ל"ת אם עבר אדם וכו'. כל הדברים הללו יצאו לו לרבינו ממקדש מלך היא המכילתא הביאה רבינו בספרו הנכבד מנין המצות חלק העשין מנין ע"ג ודלא כמרן שכתב דיצא לו כן מהספרא סדר אחרי מות ובמחילה מכבודו ליתא בספרא ולא נראה ולא נמצא שם ואם כוונתו של מרן לדברי הספרא בסדר אחרי מות פרשתא ב' פיסקא ד' וה' ושם פרשתא ד' פיסקא ו' וז', אחד הרואה ואחד השומע דברי הספרא שם בלבבו יבין כי הדברים שם אין ענינם לכאן כלל וכלל, אבל מהמכילתא האמורה לעיל אם תשים לבך ותעיין היטב בספר מנין המצות שם אז תבין אמרי בינה כל הדברים הנאמרים בהלכה זו וגם אין אנו צריכים לכל הדוחקים שנדחק מרן בכל דין ודין להורות מקורו, וגם בהדרשות שדרש רבינו בפסוק הזה בהלכה זו שנדחק טובא מרן הכל תמצא מבואר באר היטב שם, וביותר מה שהניח מרן בצ"ע מאי דמפיק לי' רבינו מכל חטאות האדם צ"ע היכי מייתי לה, הנה גם דבר זה מבואר שם בהמכילתא והיינו דהמכילתא קשיא לה תיבת האדם שנראה כמיותר דה"מ למכתב רק מכל חטאות סתם ופשיטא דהם חטאות האדם, לזה דרש המכילתא מיניה שתיבת האדם דקאמר אינו הפועל, אלא שהוא הנפעל, שפירושו של הקרא הוא מה שיחטא לאדם אחר והיינו שיחבול בו וכדומה, וכן הוא ג"כ בספרי זוטא הובא בילקוט פ' נשא מכל חטאות האדם, ממה שבינו לבין חבירו על הגניבות ועל הגזילות ועל לשה"ר וכו' והיינו כדברי רבינו וכפי פירושינו והוא שתיבת האדם הוא הנפעל למי שיחטא.