סדר משנה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ה · הלכה ה
ואסור לו לתלמיד לקרות לרבו בשמו וכו'. עיין מ"ש מרן והלח"מ והדרישה בי"ד סי' ר"מ ורמ"ב והב"ח והט"ז והש"ך שם ויתר גדולי אחרונים, והגאון בספר פ"ד בדרוש י"ד כתב ואפשר ליישב דבריהם דוקא כשמזכיר התואר קודם השם כגון אדוני משה שרי אבל אם הקדים השם לתואר אסור, ותמה אני האיך מצאנו ידינו ורגלינו בספר יהושע דשם נאמר כמה פעמים בשם יהושע שאמר משה עבד ה' נהי דאינו צריך להזכיר תואר אדוני או זולת מהתוארים המורים על החשיבות היות תואר עבד ה' רב ועצום הוא מאוד כנודע, וכן מה שאמר שם דבר ה' את הדבר הזה אל משה וגו' ולא הזכירו בתואר כלל כי רב הוא השבח והכבוד כאשר נאמר עליו ה' דבר עמו והוא יקר מכל התוארים הנמצאים אצל האדם, אבל מדוע הקדים השם להתואר וראוי לומר עבד ה' משה, וכן אנו קוראים אותו משה רבינו, וזה לא יתכן לדעת הפ"ד והרי אפילו בשם שאינו פלאי נמי אסור להזכיר שם רבו אפילו שלא בפניו ואפילו לאחר מותו של רבו כמבואר בדברי רבינו ועיין קדושין ל"א וצ"ע טובא.
והנה גם על רבינו יש להתעורר במ"ש דאפי' לאחר מותו אסור להזכיר את רבו בשמו והרי ביהושע י"ד כתוב לאמר כלב בן יפונה אמר ליהושע בן נון וישבע משה ביום ההוא וגו' ועוד הרבה פעמים אשר הזכירו שם משה בלי שום תואר לא אדון לא איש האלהים ולא עבד ה', הן אמת כי הט"ז בסימן רמ"ב ס"ק י"ד כתב התלמיד א"צ לומר "רבי" על רבו דרבו בפני רבו ממש אלא יוכל לומר עליו חבירך והרב א"צ למחות בהתלמיד משום כבוד רבו והביאו ראיי' מתלמידי ר"א שאמרו לו בפניו על רבותיו כבר נמנו עלי' חבירך וכו' אבל לענ"ד נראה דזה דוקא כשהתלמיד ההוא אינו אלא תלמיד הרב ההוא בעומד לפניו ואינו תלמיד של רבו דרבו שהוא לא למד לפניו כלל אבל אם הוא ג"כ תלמיד מרבו דרבו אף שהוא תלמיד מובהק מהרב ההוא שמדבר אתו מ"מ חייב בכבודו של רבו דרבו אף בפני רבו ועיין בש"ך י"ד סימן הנ"ל ס"ק מ' ואעפ"י שאין ראיי' לדבר זכר לדבר הוא ממאי דתנן במתני' דבכורות כ"ח האב קודם לאם בכ"מ וכו' מלמד דשניהם שקולים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו, וכן בת"ת אם זכה הבן לפני הרב קודם את האב בכ"מ מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו, וה"נ בדידן הוא ורבו חייבין בכבוד רבו דרבו, ועוד נלע"ד דע"כ לא התירו להתלמיד לומר על רבו דרבו בפני רבו שהוא חבירך ואצ"ל רבך או רבינו אלא שלא השם העצם בלבדו הזכיר אלא מתארו נמי בתואר חבירך שאין בזה העדר כבוד לרבו דרבו במה שמתאר אותו חבר לתלמידו שהרבה תלמידים אשר הצליחו ונתעלו במעלת להיות חברים לרבם וזהו ג"כ מכבוד הרב שהעמיד תלמיד מובהק כ"כ שראוי להיות חבירו ובכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו ולכן אמרו תלמידי דר"א בפניו על רבו כבר נמנה עלי' ר' יוחנן בן זכאי חבירך, אבל להזכיר רבו דרבו בשם העצם גרידא בלי שום תואר זה ודאי אסור לעשות אם לא שהי' צריכין לומר רבן יוחנן בן זכאי וכבר הי' נכלל ר"א בתואר רבן שהוא ג"כ תלמידו של ריב"ז וזה אינו ראוי לאמר לרבו בפניו לכך אמרו חברך, וכ"ש כשהתלמיד ההוא למד ג"כ בפני רבו דרבו דחייב בכבודו ואסור להזכירו בשמו ומעתה כלב בן יפונה וכל ישראל באותו דור עיקר תלמודם היתה מאדונינו מרע"ה, אף אם אמנם כי יהושע תלמידו הי' המופלג ויחיד בדורו והרי הוא נחשב לכלם כרב המובהק כמבואר בי"ד סי' רמ"ד מ"מ כולם יעידון ויגידון כי זה האיש אלהים משה הוא עולה על כולם שהי' גם רבו מובהק של יהושע וא"כ האיך קראו למשה רבינו לפני יהושע רבן בשם משה גרידא בלי שום תואר הראוי לפי כבודו, ודאי עפ"י מה שאמרו באגדה דשם משה שמו כשם רבו אם מהמספר שהוא כשם אל שדי, ואם דנוטריקון משם משה הוא מטט שר הפנים, וא"כ הוא כבור והדר רב תעטרהו בזה השם משה אשר יקראו לו אך כל זה דברי אגדה והמה לא מעלין ולא מורידין אל דבר הלכה ואין למדין מאגדה. (א"ה אם מהספור או המאמר אשר נזכר בו שם רבו מובן תהלתו וגדולתו כי רם ונשגב הוא והכל חייבים בכבודו ליכא איסורא בהזכרת שמו לבדו).