אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק א · הלכה ז

הלכה ו

הי' מנהג המדינה וכו' וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה וכו'. כתב מרן משמע לי דמכאן ואילך אינו חייב ללמדו אפילו בחנם, ותמיהני עליו שלא זכר שר התורה מ"ש הטור בי"ד סי' רמ"ה להפך מזה דכתב שם וחייב ללמד בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה ואינו חייב ללמדו בשכר משנה ותלמוד, ומשמע מזה בשכר הוא דאינו חייב ללמדו משנה ותלמוד אבל בחנם חייב וכ"כ הלח"מ פה בדעת רבינו והלא מרן דרכו בקודש להביא דעת הטור אם היא מתנגדת לדעת רבינו ולא עשה כן במקום הזה, אמת שראיתי להדרישה בי"ד שרוצה להשוות דעת הטור לדעת מרן פה אבל מלבד הדוחק הנגלה לעיני כל מעיין בדבריו הנה גם לשונו של מרן בש"ע שם סעיף ו' שהוא כלשון הטור ממש ולא ביאר להדיא כוונתו הראוי' לדעת הדרישה ולא ה"ל למסתם סתומי אם כוון לכך, ע"כ נראה דמרן חזר בש"ע ממ"ש פה בכ"מ ולקמן בסמוך אביא עוד ראי' לאמת הדעת האמורה בש"ע הנ"ל ודלא כאשר היא אמורה בכ"מ פה.

וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא וכו'. מבואר מדברים האלה דלא סגי בלמוד תורת משה לחודא אלא תורה שבכתב כולה דהיינו תורה נביאים וכתובים והב"ח בי"ד סימן רמ"ה אות ה' (ועיין שם בש"ע סעיף ו' ובש"ך שם ס"ק ה') תמה על רבינו מהסוגיא דקדושין ל' א' דאיתא התם עד היכן חייב אדם ללמוד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון זבולן בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה וגמרא הלכות ואגדות מיתיבי למדו מקרא וכו' ואמר רבא מקרא זו תורה ומשני כזבולן בן דן ולא כזבולן בן דן וכו' ואלו הכא מקרא לבד, ועיין ברא"ש שם סימן מ"ג הרי דרבא סבירא ליה דמקרא דקתני בברייתא היינו תורה לחוד ולא נביאים וכתובים וכן פירש"י התם והכריחו לפרש כך דאין לומר בכלל תורה דאמר רבא הוי נמי נביאים וכתובים אם כן מאי אתא לאשמעינן פשיטא דסתם מקרא הוא תנ"ך וכן מייתי התלמודא התם מ"ט א' אבל אמר קרא אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובי, וכן פירש"י בב"מ ל"ג א' דסתם מקרא הוא כולל תנ"ך והוא מוכח מהסוגיא דהתם, ולפיכך כתב רש"י בקידושין דרבא דאמר מקרא זו תורה אתי לאשמעינן דבתורת משה לחודא סגי ובזה יצא י"ח הלימוד, וא"כ האיך כתב רבינו דחייב ללמדו בשכר התורה כולה דהיינו תנ"ך והוא דלא כרבא ונדחק לתרץ, והלח"מ הוסיף להקשות על רבינו דמדבריו משמע דבחנם צריך ללמדו יותר מתורה כולה והיינו דצריך ג"כ ללמדו משנה גמרא והלכות וכן מבואר להדיא מדברי הטור י"ד בסי' רמ"ה א"כ מאי קא פריך התלמודא בקידושין עלי' דשמואל מברייתא דלמדו מקרא א"צ ללמדו משנה דלמא הברייתא איירי ללמדו בשכר הוא דסגי במקרא לחוד ושמואל דקאמר כזבולן בן דן איירי מחיוב הלמוד בחנם ובזה לא סגי במקרא לחוד אלא מלמדו גם כן משנה גמרא והלכות והניחו בצ"ע, והנראה לענ"ד בישוב כל זה דלכאורה יש להקשות למאי איצטרך המקשה לאתויי דברי רבא דאמר מקרא זו תורה (ועיין ברא"ש דגרס ר"פ וברי"ף איכא גירסא אחרת) הא מברייתא לחודא דקתני למדו מקרא אין מלמדו משנה מצינן להקשות על שמואל דאמר דצריך ללמדו נמי משנה גמרא והלכות, והגאון בעל פ"י עמד ג"כ בקו' זאת ונדחק מאד בישובו, ועוד קשה לשיטת רש"י דבכלל תורה דאמר רבא היינו תורת משה דוקא א"כ ה"ל למנקט בברייתא למדו מקרא אין מלמדו נביאים וממילא ידענו דאינו צריך ללמדו כתובים ומשנה גמרא והלכות דאם אינו צריך ללמדו נביאים כ"ש אינך כי היכי דידעינן מדקתני אין מלמדו משנה דכ"ש גמרא והלכות ה"נ אי הוי תני אין מלמדו נביאים נדע דכ"ש אינך דא"צ ללמדו, ואומר אני דחדא קו' מתורצת בירך חברתה והוא דגם רבינו מפרש דברי רבא דאמר מקרא זו תורה כפירש"י דכוונתו על תורת משה לחודא ומה"ט שהכריחו לרש"י לפרש כן רק דרבינו ס"ל דאין הלכה כרבא היות רבים מהאמוראים חולקים עליו ויחיד ורבים הלכה כרבים (ובאמת לדינא אפשר דגם רש"י מודה לשיטת רבינו רק דהוא מפרש דברי רבא דע"כ כוונתו על תורת משה לחודא וגם רבינו מודה בזה ודלא כהב"ח שם שדעתו דרש"י פליג על רבינו אולם דעת רש"י דעת יחיד היא, אבל אינו מוכרח אלא אין כאן התנגדות כלל בין שיטת רש"י לשיטת רבינו) והיינו דקשיא לי' לרבינו עלי' דרבא מה שהערנו דה"ל למנקט בבריי' למדו מקרא אינו מלמדו נביאים ואנא ידענא דכ"ש כתובים ומשנה גמרא והלכות דא"צ ללמדו ומזה הכריח רבינו דיש הבדל בין לימוד בשכר ולימוד בחנם דתורת משה צריך ללמדו אפי' בשכר אם אין ביכלתו ללמוד עם בנו אפי' בחנם אבל משנה א"צ ללמדו אפי' בחנם, ונביאים וכתובים למוד דידהו עדיף ממשנה וגרע מתורת משה דעכ"פ צריך ללמדו נמי אבל לא בשכר אם אין חלק לאב בבינה ואינו יכול ללמוד עם בנו אינו מחויב להוציא ממון לשכור לו מלמד, אבל אם יש לאל ידו לחלק מחכמתו לבנו חובה עליו ללמדו והברייתא נקטה שתי הקצוות דמקרא צריך ללמד אפי' בשכר ומשנה אינו מחויב ללמד אפי' בחנם אבל נביאים וכתובים הלמוד בהם אינו במקרא ואינו כמשנה כאמור, ולכן הוכרח המקשה להביא דברי רבא דמכח הברייתא גרידא דקתני בה אין מלמדו משנה ליכא להקשות על שמואל דאמר כזבולן בן דן דנוכל לומר הברייתא איירי בשכר דוקא מקרא צריך ללמדו בשכר ולא משנה ושמואל איירי מחיוב הלמוד ומהותו וקאמר דצריך ללמדו הכל ודוקא בחנם אבל בשכר א"צ ללמדו רק מקרא ובכלל מקרא הייתי אומר דנכלל נמי נביאים וכתובים הוא דצריך ללמדו בשכר אבל משנה א"צ ללמדו בשכר דוקא ולזה הביא המקשה לדברי רבא דאמר מקרא זו תורה וכו' תורת משה דוקא לא נביאים וכתובים, וממילא קשיא דלמה קתני הברייתא דאינו מלמדו ממשנה ואילך ולמה לא קתני רבותא טפי דאפי' נביאים וכתובים נמי א"צ ללמדו, וע"כ דהברייתא רוצה לאשמעינן דממשנה ואילך א"צ ללמדו כלל אפי' בחנם, ושפיר קשיא מהך ברייתא על מימרא דר"י אמר שמואל דהוא אמר דצריך ללמדו אפי' משנה וגמרא הלכות ואגדות (ודע דלדעת רבינו ללמדו חנם רק לטרוח בגופו ללמדו, ודעת הרמ"ה הובא בטור י"ד בסימן הנ"ל ובלח"מ פה שדעתו לחלק בין היכא דאפשר לו לשכור לו מלמד לבין א"א לו לשכור מלמד יע"ש בטור ובלח"מ נראה לענ"ד בס"ד לדבר ברור דדא ודא אחת היא ולא פליגי אהדדי כלל) ולפיכך הוכרח הגמרא שם ליכנס בפרצה דחוקה ולשנוי שנויא דחיקא כדשני הוא כזבולן בן דן וכו' ואלו הכא מקרא לבד וכו' וכל ישר הולך עין בעין יראה כמה מהדוחק יש בהך שינויא מלבד מה שנדקדק בו עוד לקמן אך הכרת הקושיא היא שדחקתו שלא יהיו דברי שמואל נגד הברייתא, אמנם רבינו הכריח דע"כ צריכין לומר דאביי ורב אחא ב"י ור' יעקב בריה דרב אחא ב"י כולהו פליגי עליה דרבא וסבירא להו דאפי' משנה וגמרא הלכות ואגדות הוא מחויב ללמוד עם בנו לפחות בחנם אף שאין צריך להוציא עליו הוצאות ממון אבל לטרוח בגופו חייב ללמדו ולפי דעת הרמ"ה ה"ה נמי היכא דאפשר לו דחייב ללמדו אף ממשנה ואילך אפי' בשכר, דהא אפשר בשכר ולא אפשר בחנם שקולים הם וגם רבינו מודה לזה להרמ"ה אלא דרבינו מיירי בלא אפשר וחילא דיליה הוא דהא אמרינן בקדושין דף כ"ט ע"ב ר"י אמר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו, כי הא דר' יעקב בריה דרב אחא ב"י שדריה אבוהו לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מחדדן שמעתיה, אמר ליה אנא עדיפנא מינך תיב את דאיזל אנא וכו' ועיין ברש"י ובהרא"ש שם מה שכתבו בזה, והרי הך עובדא מה ששלח ראב"י לר"י בריה לקמיה דאביי בודאי היה ללמדו גמרא והלכות (ומסתמא נמי אגדה דבחדא מחתא מחתינהו) שהרי שלחו ללמוד קמיה דאביי ואטו אביי היה מקרי דרדקי, ועוד דקאמר חזייה דלא מחדדין שמעתיה וכו' ושמעתתא כולל גמרא והלכות הרי מבואר דהיה לומד אצל אביי גמרא והלכו' והרי האב עצמו חייב ללמוד תמיד כל ימי חייו משנה וגמרא והלכות ואגדות וכמבואר כן להדיא בדברי רבינו לקמן הלכה י"א וי"ב והנה כי כן אם נאמר דפטור מללמוד עם בנו יותר ממקרא אפילו חנם אין כסף וכמו שהוא כן דעת רבא א"כ מה בכך שבנו זריז וממולח יותר ממנו דידחה הוא מן הלימוד כדי שיהיה יוכל להניח לבנו ללמוד אם אין שניהם יכולים ללמוד, דהא ס"ס הלימוד לעצמו אפילו משנה וגמרא והלכות הוא חיוב גמור מדאורייתא, והלימוד לבנו משנה וגמרא והלכות אינו אלא רשות גמור אפילו חיוב מדרבנן ליכא עליה, וא"כ היאך דחה ראב"י החיוב גמור הלימוד של עצמו, מפני הרשות גמור הלימוד של בנו עד שבתחלה טרם ידע דלא מחדדן שמעתיה שלח לבנו ר"י לקמיה דאביי ללמוד והוא בביתא מיתב יתיב, ולא הלך הוא עצמו קמיה דאביי ללמוד ממנו גמרא והלכות וכי בשביל כך יהיה נדחה החיוב גמור מפני הרשות גמור, והנה נראה בעליל דגם אביי הסכים עם ראב"י שאביי ידע היאך עבר ההוא מעשה כנראה מדברי הגמ' שם ולא אמר ליה ולא מידי אלא ודאי צריכין לומר דאביי וראב"י ור"י בריה כולהו סבירא להו דאיכא חיוב גמור על האב ללמד את בנו גם משנה וגמרא והלכות ואגדות, ומה דקתני בהברייתא דלעיל למדו מקרא אין מלמדו משנה היינו דלמדו מקרא בשכר אין מלמדו משנה בשכר, אבל בחנם אפילו משנה וגמרא והלכות ואגדות הוא חיוב גמור על האב ללמוד את בנו, ובהך עובדא דראב"י עם בנו הרי היה בחנם ושפיר נדחה חיוב הלימוד של עצמו מפני הלימוד דבנו לדעתו דבנו הוא זריז וממולח טפי ממנו וכר' יהודה ולדידהו באמת לא קשיא מהך ברייתא דלמדו מקרא וכו' על מימרא דרב יהודה אמר שמואל, ואין אנו צריכין להך שינויא דחיקא דקא משני הגמרא אלא אדרבה יותר ראוי לנו לומר דמימרא דר"י אמר שמואל היא כפשוטה כזבולן בן דן ממש שהיה אבי אביו וגם למד לבן בנו כולהו תנויי מקרא משנה וגמרא הלכות ואגדות, רק דר"י אמר שמואל קאמר דבחנם צריך ללמדו אפילו ממשנה ואילך לכך שפיר קאמרו אינהו דצריך ללמדו אפילו ממשנה ואילך וכקושי' הלח"מ אולם התלמודא שם הוצרך להך שינוי' דחיק' היינו אליבא דרבא התם לשיטתיה דקאמר מקרא זו תורה ומסתמא לא יחלוק רבא על שמואל שהיה אמורא קדמון כמ"ש רש"י והתוס' בביצה דף ט' ע"א בד"ה והאמר ר"י אמר רב ובב"מ דף מ"ו ע"ב בסוף ד"ה ופירי נמי עבדי חליפין וכו' אבל לדידן דחזינן דאביי וראב"י ור"י בריה פליגי עליה דרבא למה נדחק בדברי ר"י אמר שמואל אלא אמרינן דהן כפשוטן ובאמת גם ר"י ושמואל פליגי עלי' דרבא וסבירא להו כאביי וכראב"י ור"י בריה, ולפי האמור שוב א"א לומר דגם הנך אמוראי שמואל ור"י ואביי וראב"י ור"י בריה מפרשים גם כן הברייתא מה דקתני מלמדו מקרא וכו' כדרבא מאי מקרא תורה דהיינו תורת משה לחוד ולא נביאים וכתובים, דא"כ תקשה עלייהו למה קתני הברייתא אין מלמדו משנה ה"ל למיתני רבותא טפי שאין מלמדו נביאים וכתובים, ול"ל דממשנה ואילך אינו צריך ללמדו אפי' בחנם דהא אינהו סבירא להו דאפי' ממשנה ואילך צריך ללמדו לפחות בחנם אפילו גמרא והלכות ואגדות א"ו צריכין לומר דכל הנך אמוראי סבירא להו דלא כרבא אלא מה דקתני מלמדו מקרא וכו' הוא מקרא כולו דהיינו תורה נביאים וכתובים וכל זה צריך ללמדו בשכר וממשנה ואילך אינו צריך ללמדו בשכר רק בחנם, וא"כ הוי ליה רבא יחיד נגד כל הנך אמוראי טובא וגם דראב"י ור"י בריה הם בתראי נגד רבא ולפיכך שפיר עביד רבינו דפסק דלא כרבא וכבר כתבתי בס"ד דלדינא אפשר דגם רש"י מודה לרבינו, ואדרבה מדוקדקים בזה בס"ד הדק היטב דברי ר"י אמר שמואל דאמר כגון זבולן בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה וגמרא וכו' הרי לפי מאי דמסיק הגמרא שם כזבולן בן דן ולא כזבולן בן דן וכו' דהיינו דהשאלה עד היכן חייב אדם ללמד וכו' לא היתה על כמות הלימוד אלא היתה על כמות המלמד והלומד והיינו עד כמה דורות חייב אדם ללמד ליוצאי חלציו וכמו שכתב ג"כ רש"י בד"ה כזבולן בן דן וכו' וא"כ יש לדייק טובא דלמה זה האריך שמואל כ"כ בדוגמא מה שלמד זבולן בן דן שהוא כמעט היפוך כוונתו שהרי לשמואל באמת אינו צריך ללמדו כ"א מקרא ותו לא ולמה לא אמר בקיצור עד היכן חייב אדם ללמד וכו' אמר רב יהודה א"ש עם בן בנו או עד בן בנו או דהל"ל אמר ר"י אמר שמואל כגון זבולן בן דן שלמדו אבי אביו ותו לא מידי ולפי שינויא דהגמרא שם צריכין למידחק טובא אבל לפי האמור לעיל בס"ד ניחא דבאמת גם ר"י ושמואל סבירא להו כאביי וכראב"י ור"י בריה דללמדו בחנם או מי שסיפק בידו לשלם שכר צריך ללמד אפי' לבן בנו משנה וגמרא והלכות ואגדות בחנם אם אין סיפק בידו ובשכר אם סיפק בידו ומכ"ש דחייב כן לבנו וזה אתא שמואל לאשמעינן דכגון זבולן בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה גמרא והלכות ואגדות או בחנם או שהיה סיפוק בידו ולמדו בשכר (ודע דדוקא כשאין הלימוד ההוא מבטלו מפרנסת ביתו אבל כשמבטלו מפרנסת ביתו הצריך לו לא מיקרי שלומד בחנם שאין לך הפסד גדול מהפסד פרנסתו ההכרחי) וה"ה נמי חייב כל אדם ללמוד עם בנו ועם בן בנו לפחות בחנם משנה וגמרא והלכות ואגדות ואם סיפק בידו צריך ללמדן כל זה אפי' בשכר וכבר כתבתי דמי שאין סיפוק בידו בחנם ומי שסיפוק בידו בשכר שקולים הם, והיינו ממש כדעת רבינו והטור והרמ"ה ודלא כמרן.

אבל תורה שבע"פ אסור ללמדה בשכר שנאמר ראה למדתי אתכם וכו' כאשר צוני ה' וכו'. דבר זה מקורו בנדרים דף ל"ז ע"א דאמרינן התם מ"ש מדרש דלא דכתיב וכו' ראה למדתי וכו' מה אני בחנם וכו' ועיין בכ"מ שכבר העיר על זה, אמנם הלח"מ תמה על רבינו מה ראה על ככה לפרש דלא כפירושו של הר"ן והוא פירוש מורווח ולפי פירושו של רבינו העיקר חסר מן הספר אמנם נ"ל דקושיא זו ליתא, דמה שהקשה דלמה לא פירש רבינו כפירושו של הר"ן כבר כתב מהרש"א בח"א בריש פרק אין בין המודר שפירושו של הר"ן הוא דוחק, וגם הפירוש של מהרש"א הרואה יראה כמה מהדוחק שיש בו אבל פירושו של רבינו בקרא הזה הוא פירוש מורווח שאין בו חסרון כלל, וביאור זה דכוונת רבינו בפירוש הפסוק האמור הוא כך, שמרע"ה אמר לישראל, ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וכו' מלת ראה פירושו הוא הבינו ושימו לב לדברי שתלמדו ממני כמו ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו' שבו איש תחתיו וגו' שענינו הוא הבינו את קדושת יום השבת למען תעשו כן לקדשו וכן הוא ענינו פה, הבינו ממני לעשות כמו שאני עושה, דהיינו אני עשיתי, למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' וגו' כמו שצוה ולימד אותי הקב"ה כך למדתי אתכם דהיינו כשם שהוא יתברך למד וצוה אותי בחנם אף כך אני למדתי אתכם חנם, וממני תראו ותבינו וכן תעשו ללמוד עם כל אדם בחנם, ולזה סיים הקרא ההוא לעשות כן וכו' שתיבות לעשות כן קאי על תיבת ראה שפתח בו דהיינו שאמר ראה שתבינו היאך עשיתי אני בלמדי אתכם כדי שאתם גם אתם תעשו כן בקרב הארץ, וא"כ פירושו של רבינו הוא פירוש מרווח ואין בו שכולה וחסרון, וליכא למידק בהך קרא דראה למדתי אתכם וגו' למה אמר כאשר צוני ה' וגו' ולמה לא אמר כאשר למדני ה' וכו' דקדוק זה אינו מתיחס לרבינו דגם בלא פירושו קשה כן בקרא למה לא אמר לשון נופל על לשון על למדתי אתכם וגו' היה לו לומר כאשר למדני ה' וכו', הנה לפי פשוטו הוא שאין זה כבוד של מלך הכבוד יתברך לומר כן, כי הלומד והמלמד יש להם התייחסות והשתתפות מה, דהיינו שזה הלומד יש לו שכל בכח, והמלמד יש לו שכל בפועל ומוצי' שכלו של הלומד מכח אל הפועל א"כ כבר יש לו התייחסות מה בענין השכל, ואין זה כבוד של מעלה יתברך לומר עליו שיש לו השתתפות והתייחסות עם שום נברא בעולם ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש לפיכך לא רצה מרע"ה לומר הלשון כאשר למדני ה' וכו' וכינה ואמר כאשר צוני ה' וגו' שהציווי שייך לומר על האדון אשר יצוה על עבדו ואין ביניהם שותפות והתייחסות כלל. ועל דרך הדרוש אפשר לומר בס"ד לענ"ד, במה שאמר כאשר צוני ה' ולא אמר כאשר למדני ה' וכו' עפ"י מאמרם בנדרים דף ל"ח לא ניתנה תורה אלא למשה וזרעו בלבד וכו' ומסיק הגמ' שם דדוקא פלפול התורה הוא שניתן למשה וזרעו בלבד ובהפלפול הוא שנהג טובת עין עם ישראל ונתנה להם והנה לשון לימוד נופל על הפלפול דהיינו הבנת הטעמים ופירוק הקושיות והדקדוקים שיפלו בדבר ההוא, כי למוד פירושו ערך כמו עגל לא לומד וגו' שלא נערך לישא משא עדיין, וכן כל פלפול הוא ערך שהרי כל פלפול הוא מהקדמה גדולה והקדמה קטנה והתולדה היוצאת משתיהן והן צריכין להיות נערכים יחד שכשאינם בערך אחד לא יצא מהם תולדה כמבואר כל זה בהגיון, ולזה נקרא הפלפול לימוד, אבל על הדינים בלי ביאור הטעמים ועומק העיון שיש בהן יפול לשון אמירה וכדומה כפי הענין שהוא, וגם ידוע שהדבר ההוא שהאדם מצווה עליו ומחויב עשייתו, הנה יעשה אותו האדם בדיוק כדי להשלים חיובו שנצטווה עליו, לא כן דבר שלא נצטווה עליו שאינו עושה ע"צ החיוב כ"א על צד החפץ והרצון, הנה הדבר ההוא לא יעשה אותו בטירחא מרובה ובדיוק כ"כ וא"כ לכאורה היה עולה על דעתינו שאף כי מרע"ה נהג טובת עין בישראל ולמד עמהם הפלפול ועומק העיון והטעמים והסברות והצדדים שיש לצדד בכל דין ודין, אבל לא עשה זה ח"ו בדיוק רב ובטורח מרובה, הואיל ולא נצטוה עליו מפי השם יתברך ללמדם הפלפול אלא שהוא עשה כן מצד החפץ ורצון טוב עשיית רצונו יתברך לנהוג בהם טובת עין, אבל האמת אינו כן אלא שהוא למד עמהם כל הדקדוקים והפלפולים בדיוק ובטורח מרובה כאילו נצטוה עליו בתורת ציווי מפי הש"י שאז היה עליו הדבר חובה ובודאי היה לומד עמהם בדיוק ובטורח מרובה ונפלא, כך למד עמהם בדיוק נפלא על צד ההתחסדות והנהגות טובת עין בישראל והוא שאמר להם מרע"ה ראה למדתי אתכם וגו' שלמדתי אתכם הפלפול והטעמים של החקים והמשפטים בדיוק נפלא ובטורח מרובה, כאשר צוני ה' אלקי וגו' ותיבת כאשר לפעמים משמש במקום תיבת כאילו ורצונו בזה כ"כ טרחתי בלימודי אתכם הפלפול כאילו צוני ה' ללמד אתכם הפלפול שהיה אז חיוב עלי אבל באמת לא צוני ה' כן ללמד אתכם הפלפול אלא הוא יתברך צוני רק לאמר לכם אלה המצות החקים והמשפטים. ולא נעלם ממני דהתלמודא שם פריך מהך קרא דראה למדתי אתכם וגו' על ר' יוסי ב"ח ולא תירץ שפירוש הפסוק הוא כמו שפירשנוהו, אבל בדברי אגדה ידוע כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע והרבה פנים לתורה אם תחפשנה ככסף וכמטמונים והרשות נתונה הדרשה תדרוש.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה