סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק כו · הלכה ב
מכבדות של תמרה וכו' שמכבדין בהן את הקרקע וכו' ככלי שמלאכתו להיתר וכו'. עכ"ל. כתב הרב המגיד ז"ל וז"ל מכבדות של תמרה וכו' ואע"פ שבפרק כ"א הלכה ג' כתב שאסור לכבד את הבית אא"כ היה רצוף באבנים מ"מ כיון שברצוף מותר וכו' עכ"ל הרב המגיד ז"ל. ועיין לעיל פרק והלכה הנ"ל בד"ה ואסור לכבד את הקרקע וכו' אות ו' מה שכתבתי בס"ד דאפי' לכבד לאט לאט באופן שאינו משוה גומות ע"י מה שהוא מכבד את הקרקע אפילו הכי הוא אסור וכתבתי שם בס"ד טעם לזה וגם ראיות לדבר זה. ולפיכך שפיר הוכרח הרב המגיד ז"ל לומר פה שהיתר טלטול המכבדות אינו אלא מכח מה שמותר לכבד כשהקרקע היא רצופה. וק"ל.
לבנים שנשארו מן הבנין הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר וכו' שהרי שפין אותן ומתקנין אותן וכו'. עכ"ל. וכתב הרב המגיד ז"ל וז"ל לבנים שנשארו מן הבנין כו' ופירש"י ז"ל דאשתייר וכו' דהא השתא לא קיימו לבנין אלא לישב עליהן ותורת כלי יש עליהן. עכ"ל (רש"י ז"ל) עכ"ל הרה"מ ז"ל. ועיין בשבת דף מ"ג קרוב לסוף ע"א ת"ש פורסין מחצלת ע"ג לבנים כו' ובתוס' שם בד"ה דאייתור מבנינא וכו' ועיין במס' ביצה דף ל"ו ע"א וז"ל ת"ש פורסין מחצלת ע"ג לבנים בשבת וכו' דחזי למיזגא עלייהו. ת"ש פורסין מחצלת ע"ג אבנים וכו'. מקורזלות דחזיין לבית הכסא וכו' עכ"ל הגמרא. ולזה כתב רבינו ז"ל פה שראויין להסב עליהן וכו' דלבנים ראוין לכך שהם חלקים מה שא"כ סתם אבנים וכדמוכח מהך סוגיא דמס' ביצה הנ"ל דאבנים לא חזיין למיזגא עלייהו ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל למס' שבת דף קכ"ו ע"ב בד"ה ואמר ר' יהודה בר שילא אמר רב אסי וכו' שכתב כן להדיא דאבנים אינם ראוים לישיבה מכח הך ראיה ממס' ביצה הנ"ל והנאני. ודין אבנים מקורזלות לבהכ"ס עיין לקמן הלכה ד' ובהגהות מיימוני שם אות ב'.
אמנם עדיין יש לדייק בלשון רבינו ז"ל במה שכתב תיבות הללו שהרי שפין אותן ומתקנין אותן וכו' שהם לכאורה דברי מותר שאם בא רבינו ז"ל בתיבות הללו להיות בנותן טעם למה הלבנים מותרות והאבנים אסורות הלא בזה כבר יש די והותר במה שכתב בשכבר וז"ל שראוין להסב עליהן וכו' מה לי בכך אם הם ראויין להסב עליהן מכח פעולת אדם ששפן ותיקנן לסיבה או שהם ראוין לסיבה במה שהן ראוים לכך בטבע. והנה הדבר ידוע שכל דברי רבינו ז"ל שקולים בפלס ומאזני משפט. ואין בהן לא חסר ולא יתר.
אבל לפי דברי הרב המגיד ז"ל הנ"ל נראה לענ"ד בס"ד כי הנה זה בא רבינו ז"ל לבאר בזה החילוק שיש בין הנך לבנים הנזכרים פה לבין נדבך של אבנים שהזכיר רבינו ז"ל לעיל בפרק הקודם הלכה כ"א ונדבך הם שורות אבנים חלקים ורחבים שראוין ג"כ לישב עליהן. והנה כתב שם וז"ל נדבך של אבנים אם חשב עליו מבעוד יום אם למדים מותר לישב עליהן למחר ואם לאו אסור וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. הרי שלך לפניך דבנדבך של אבנים אפילו מחשבה אינה מועיל להתירן לישב עליהן בשבת אלא צריך דוקא שיעשה בהן מעשה שלמדום. ומאי שנא הכא.
לפיכך כתבו רבינו ז"ל ורש"י ז"ל (שהביא הרב המגיד ז"ל הנ"ל). דתורת כלי עליהן וכנ"ל ובדאיכא תורת כלי עליהן מותר לטלטלן לצורך גופן או לצורך מקומן. וכדלעיל פרק הקודם הלכה ג' ד' וה'. אלא שרבינו ז"ל לשיטתיה הוא דשייט בפרק הקודם הלכה ו' שהוא פוסק דפירושו של תורת כלי עליו הוא. שהוא עשוי בצורת כלי. וזה שנקרא אין תורת כלי עליו הוא. שאינו עשוי בצורת כלי שהרי כתב שם וז"ל. וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיוצא בהן אסור לטלטלו וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. לפיכך הוצרך כאן לומר מה שהלבנים אינם צריכים למידה כמו האבנים הוא שהרי שפין אותן ומתקנין אותן וכו' וכנ"ל. דהיינו שעשאן ותיקנן בצורת כלי. אבל רש"י ז"ל גם כן לשיטתיה שייט דבשבת דף קכ"ו ריש ע"ב בד"ה ה"ג ואמר רב יהודה וכו' ועוד בדבור שלאחריו המתחיל וכ"ת הכי נמי וכו' דפירש דתורת כלי עליו פירושו הוא שיהיה ראוי לשום תשמיש אחר יע"ש ברש"י ממילא לדידיה לשיטתיה אף אם לא שיפן ותיקנן אם רק הלבנים הם ראוים לשום תשמיש אחר הם נקראים בשם תורת כלי עליהן. וק"ל.