סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק כה · הלכה כג
לפיכך אין נותנין כלי תחת התרנגולת וכו' אבל כופה הוא הכלי עליה וכו'. עכ"ל. והראב"ד ז"ל השיגו וז"ל בירושלמי (דמס' ביצה פרק חמשי ריש הלכה א') ובלבד שלא יגע בביצה. ע"כ לשון ההשגות. וגירסת הירושלמי שלנו היא וז"ל אמר ר' מנא ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה ע"כ לשון הירושלמי.
והרב המגיד ז"ל כתב וז"ל לפיכך אין וכו' ובהגהות (נ"ל שצ"ל ובהשגות) אמר אברהם ובירושלמי וכו' ולא ידעתי טעם וכי המוקצה ונולד אסור ליגע בהן כל שאינו מנענען הא ודאי לא. ואפשר שמא ינענע הביצה ע"י הכלי עכ"ל הרה"מ ז"ל. ועיין בהגהות מרן הרמ"א ז"ל בסי' רס"ה סעיף ג' ובמגן אברהם שם ס"ק ד' ובכל המקומות שרמז עליהן. וכן פסק מרן הב"י ז"ל בש"ע או"ח בסי' ש"י סעי' ו' דלצורך המוקצה אסור ליגע ג"כ במוקצה אף שאין המוקצה סגלגל דליכא למיחש שע"י נגיעתו ינענע אותו והיינו כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות הנ"ל. ועיין בטורי זהב שם ס"ק ה' ובמג"א שם ס"ק ג' ושם בסי' תקי"ג ס"א במג"א ס"ק ב'. ועיין בספר הארוך בית יוסף בסי' ש"י בד"ה וכתב רבינו ובלבד שלא יגע בו כו' מ"ש בזה. ועיין פה במגדל עוז הטיב לראות בדבר זה.
איברא אנן יד עניים אנן עני מדעת תורה ודעת נוטה. נראה לענ"ד בס"ד להביא ראיה לדעת רבינו ז"ל במה שלא פסק כהך מימרא דר' מנא בירושלמי הנ"ל. והוא דבשבת דף מ"ג ע"א אמרינן ז"ל אמר ר' יצחק כשם שאין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין עליה כלי שלא תשבר. קסבר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת וכו'. ת"ש אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות כו' ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר. הכא נמי בצריך למקומו כו' עכ"ל הגמרא.
והתוספות שם בד"ה כופה עליה כלי כו' הקשו דאיך לא אסיק המקשן אדעתיה לשנויי כדשני ליה התרצן דמיירי בצריך למקומו. ותירצו וז"ל אלא שרוצה לידע אם יש לתרץ בענין אחר עכ"ל התוס'. ובמחילה מכבוד רבותינו בעלי התוס' ז"ל תירוץ זה דחיק ומוקי אנפשיה. אף כי יציבא מלתא כי מצאנו ראינו כי הגמרא מתרץ כך בבבא קמא דף מ"ב ע"ב וז"ל אי הכי לר' אליעזר נמי כשקדם ושחטו הכי נמי וסבר דילמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי ונימא ליה וכו' ע"כ הגמרא. ועיין בתוס' שם בד"ה ונימא ר' עקיבא וכו': אבל כבר כתב שם בספר אסיפת זקנים בד"ה אלא א"ר אסי וכו' בשם תוס' שאנ"ץ והרא"ש ז"ל כי הך שינוייא הוא שינוייא דחיקא אם שכתב שם טעם לדבר והוא דאם כן לא הוה ליה לר' עקיבא למפלג עליה דרביה יע"ש בספר אס"ז הנה הטעם הזה נקל לדחותו ודעת לנבון נקל אך העיקר שגם שם הוא שנוייא דחיקא בעצמותו.
אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו שם בד"ה אבל כופה וכו' תירץ לקושית התוס' האמורה. דהמקשן הוא דקא קשיא ליה לישנא דהברייתא דקתני וז"ל אין מטלטלין אותה לא לכסות וכו' אבל כופה עליה כלי בשביל וכו' וכדלעיל דמשמע ליה דהכי קאמרה הברייתא דאע"פ שאין מטלטלין את הביצה אפילו הכי מותר לכפות עליה כלי דכופין כלי אף על דבר שאינו ניטל ואם כן אם נאמר דהך ברייתא מיירי בצריך למקומו מה לי בכך אם הביצה אסורה לטלטלה או לא שאין בדבר זה רבותא במה שהביצה אסור לטלטלה כיון שהוא צריך לטלטל את הכלי לצורך מקומו. ואם תרצה הברייתא לאשמעינן הך דבר חידוש דאם הכלי כבר היא בידו שמותר לטלטלו כל זמן שירצה בעוד שלא סלקה מידו. וכמו שכתבו התוס' סברא זו במס' ביצה דף ג' ע"ב בד"ה אבל כופה עליה וכו' (ועי' מה שכתבתי בס"ד לעיל הלכה ד' בד"ה כיצד מטלטל הוא את הקערה כו') אבל דבר זה אינו תלוי במה שהביצה עצמה היא אסורה בטלטול או לא. אדרבא דבר חידוש זה היה להברייתא לאשמועינן בדבר שהוא רבותא יותר דהיינו בדבר שהוא גופו מוקצה שמלאכתו איסור וכדומה. לא לאשמועינן היתר זה רק בדבר שמלאכתו להיתר ונטלו לצורך מקומו דמותר לטלטלו יותר. אלא ודאי צריכין לומר דזה הדין דכל זמן שהמוקצה בידו מותר לטלטלו כל זמן שירצה היה בעיני הברייתא למלתא דפשיטא ולא אצטריך להברייתא לאשמועינן דבר זה. וא"כ הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתה והוא דמאי אשמועינן אלא ודאי דהברייתא אתיא לאשמעינן לאפוקי מהך מימרא דר' יצחק הנ"ל דהברייתא אשמעינן דהכלי ניטל אפילו לצורך דבר שאינו ניטל. והיינו דקתני הברייתא דאף דהביצה גופא הוא דבר שאינו ניטל מכל מקום מותר ליטול בשבילו כלי הניטל דהיינו כלי שמלאכתו להיתר כדי לכפות על הביצה שלא ישבר ולזה שפיר פריך המקשן עליה דר' יצחק מהך ברייתא. יע"ש בחידושי הרשב"א ז"ל שזהו כוונתו לענ"ד בס"ד בתירוצו שם.
ברם דעדיין צריכין אנו למודעא להבין טהורים אמרי נועם תירוצו של הרשב"א ז"ל האמור לעיל מזה. והוא דלפי תירוצו של הרשב"א ז"ל. אם כן תקשה דהיאך קא משני הגמרא וז"ל הכא נמי בצריך למקומו וכו' וכאמור לעיל. דעדיין הקושיא במקומה עומדת ותשב באיתן קושית המקשן הנ"ל כפי מה שפירשו הרשב"א ז"ל והוא דמאי שייטיה דהך דינא דקתני הברייתא ז"ל אבל כופה עליה את הכלי שלא תשבר וכו'. למה דקתני לעיל מזה דהביצה גופא דאסור לטלטלה. וכדבר האמור לעיל מזה. וצ"ע לכאורה.
וצריכין לומר לענ"ד בס"ד כך. והוא דהגמרא דילן סבר דמותר ליגע הכלי בהביצה גופא כשהוא כופהו עליו. ומטעם דמותר ליגע במוקצה אף שהוא לצורך המוקצה וגם אשמעינן הברייתא דלא גזרינן הואיל והביצה היא סגלגלת וקלות התנועה שנחוש שיניע הביצה בנגיעתו בו הכלי. אם מטעם דהואיל ומוקצה אינו אלא מדרבנן לא גזרינן ביה כולי האי. וגם אף אם יגע הביצה הנה הוא רק דבר שאינו מתכוון ואינו פסיק רישא או שהוא מטעם סברתו של המגדל עוז פה. דגם זה נקרא טלטול מן הצד שהוא מותר לדידן. לפיכך הוצרכה הך ברייתא לאשמעינן דהביצה גופא היא מוקצה ואפילו הכי מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תשבר. ואעפ"י שהוא מטלטל את הכלי ההוא לצורך דבר שהוא מוקצה שהוא לצורך ביצה. וגם הא סתמא קתני הברייתא אבל כופה עליה את הכלי וכו' ולא חילק ולא פילג כלל בין אם הכלי נוגע בהביצה או לא שמע מיניה דבכל אופן הוא מותר זהו סברת וכוונת התרצין הנ"ל.
ואחרי כי כן הנה מבואר מזה דסתמא דהגמרא דילן סבירא לה דלא כר' מנא בירושלמי הנ"ל. וממילא הדבר פשוט דלית הלכתא כהירושלמי הנ"ל אלא כהגמרא דילן. שהיא גם היא עיקרית לפסק הלכה נגד הירושלמי. וביותר דר' מנא אף בירושלמי שם הוא יחיד אין איש אתו עמו בדין הזה. ואעפ"י דהגמרא דילן הוא דמשני כן רק אליבא דר' יצחק דהוא סובר דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל. ואנן הא לא קיימא לן בהא כר' יצחק ואם כן לדידן אין הכרח מן הברייתא האמורה. דהא אפשר לומר דהברייתא אתיא לאשמעינן דכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל. אבל כיון דעינינו הרואות דר' יצחק שהוא המחמיר באיסור טלטול אפילו הכי הוא מקיל בהא מילתא לכפות עליו כלי אף שנוגע בה מכל שכן דאינך אמוראי בגמרא דילן שהם המקילים באיסור טלטול על אחת כמה וכמה שהם מקילים בענין כפית כלי על הביצה אף שהוא נוגע בו בכפיתו עליו. ועוד דהא רב הונא שם ע"ב וכן אמוראי טובא דסבירא להו כר' יצחק דאין כלי ניטל אלא בשביל דבר הניטל. על כרחך לדידהו צריכין לומר גם כן דאינהו כולהו סבירא להו גם כן בהך מילתא כר' יצחק דמותר ליגע במוקצה אף שהנגיעה היא לצורך המוקצה וגם אפילו בדבר שהוא סגלגלי דלא חיישינן ולא גזרינן שיתנענע המוקצה הסגלגלי ההוא על ידי נגיעתו בו בכל. דהא גם עלייהו קשיא הך קושית הגמרא הנ"ל מה דאקשי עליה דר' יצחק מהך ברייתא דקתני בה אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר וכו' וצריכית לומר כהך שינויא דהגמרא הנ"ל וכפי מה שביארנו בס"ד כוונת התרצין. ושום אמורא לא מצינו שיחלוק עליהם בפירוש בהך דינא דהיתר הנגיעה במוקצה. כי אם ר' מנא לחוד בהך ירושלמי הנ"ל ובגמרא דילן לא הובא כלל דעת ר' מנא לומר דהוא פליג על ר' יצחק והנך אמוראי הנ"ל. ממילא הוי לי' ר' מנא יחיד נגד רבים נגד כל הנך אמוראי וסתמא דהגמרא ירושלמית נגד סתמא דהגמרא דילן (אף אם נאמר דסתמא דהגמרא ירושלמית סוברת גם כן כר' מנא הואיל ולא הביאה שום חולק על ר' מנא) ממילא אין הלכה כיחיד גם כן כר' מנא הואיל ולא הביאה שום חולק על ר' מנא) ממילא אין הלכה כיחיד נגד רבים וכסתמא דירושלמי נגד סתמא דהגמרא דילן וביותר במילי דרבנן כזה שהרי כל איסור מוקצה וכל איסור טלטול המוקצה הא אינו אלא מדרבנן לפי דעת רבינו ז"ל ורוב גדולי הפוסקים ז"ל ודוק.