אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק יט · הלכה כ

הלכה י

לפיכך היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב וכו' חשובין הן אצלו ודעתו וכו' אבל טלית המצוייצת כהלכתה מותר וכו'. עכ"ל. עי' בשו"ע או"ח סי' י"ג סעי' א' וב' בהמחבר ובהגהות מרן הרמ"א ז"ל. ובט"ז שם ס"ק א' ובמג"א שם ס"ק א' מ"ש. ועי' בס' קלבון השקל שם בד"ה סעיף ב' מג"א ס"ק א' מותר לצאת וכו' ושם בד"ה מג"א ס"ק ה' אחזקתיה. וא"ת וכו' מ"ש בס"ד. גם עי' לעיל בהל' ציצית פ"א הי"א בד"ה ואין עושין אותן מצמר הגזול וכו' אות ראשון מ"ש בס"ד ג"כ בדין זה.

היה חייב היוצא בה אפי' בשבת שאין מ"ע שאין בה כרת דוחה שבת. עכ"ל. ועי' במגיד משנה. ודברי רבינו ז"ל הם נפלאו בעיני למאד. ולא זכיתי לעמוד פה על כוונתו. דמדבריו פה משמע דוקא הואיל ומצות ציצית הוא עשה שאין בו כרת הוא דאינו דוחה את השבת אבל אילו היה מצות ציצית מ"ע שיש בה כרת שפיר היה דוחה הך עשה דציצית את השבת. דהיאך אפ"ל כדברים האלו. דהא שבת לכ"ע הוא עשה ול"ת (והגאון מהר"ם לובלין ז"ל במס' שבת בדף כ"ד ע"ב במחילה מכבוד תורתו נזדקר טעות בקולמסו שם במה שר"ל דאינך סוברים דגם שבת אינו אלא בל"ת יע"ש). וא"כ אין עשה דציצית דוחה לל"ת ועשה דשבת.
וליכא למימר דכוונת רבינו ז"ל הוא דאילו היה העשה של ציצית עשה שיש בה כרת היה דוחה לפחות להל"ת של שבת. ואף שהעשה לא היתה נדחית דמאי אולמא דהאי עשה דציצית מהאי עשה של שבת אבל כבר לא היה חייב עליה משום דהיינו במזיד לא היה חייב סקילה ובשוגג לא היה חייב חטאת. דבשביל עשה ליכא לא מיתה ולא חטאת. דזה אינו דהא רבינו ז"ל הוא דס"ל כשיטתם של התוס' בקדושין דף ד' ע"א בד"ה מעקה וכו' וביתר מקומות בש"ס. והוא דכל היכא דאיכא עשה ול"ת אף הל"ת אלים שאינה נדחית מן העשה כלל וחייב עלי' מלקות וכמבואר כן להדיא לענ"ד בדברי רבינו ז"ל לקמן בהל' שחיטה פי"ג הי"ט שפסק שם וז"ל אסור ליטול אם על הבנים אפי' לטהר בהן את המצורע שהיא מצוה וכו' ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' עכ"ל רבינו ז"ל. ועי' בכ"מ שם. הרי מבואר מזה דרבינו ז"ל סובר דכל היכא דאיכא עשה ול"ת אף הל"ת אלים שאינה נדחית דאם לא כן לפחות לא היה לוקה כשלא שלחה ולקחה לטהר בהן את המצורע שהעשה של טהרת המצורע היתה דוחה לפחות להל"ת של שילוח הקן ובשביל העשה לחוד לא היה לוקה. אלא ודאי הוא הדבר אשר דברתי בס"ד דרבינו ז"ל סובר דהל"ת אלימא שאינה נדחית אף היא. והתוס' בזבחים דף ל"ג ע"ב בד"ה לענין מלקות וכו' לא כתבו דעשה שיש בו כרת שהיא דוחה לעשה ול"ת. הנה לא כתבו כן אלא דעשה שיש בו כרת דוחה לעשה ול"ת גרידא שאין בהן כרת. דאז אפי' העשה ההיא לא אלימא ונדחית מקמי העשה שיש בה כרת דלא שייך למימר מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה דודאי אלימא טפי האי עשה שיש בה כרת מהאי עשה שאין בה כרת וכיון דהעשה גופא שאין בה כרת לא אלימא ונדחית מפני העשה שיש בה כרת. מכל שכן דלא אמרינן דהל"ת שלה אלימא ואינה נדחית מפני העשה שיש בה כרת. אבל לא שיהיו התוס' דזבחים הנ"ל סוברים שעשה שיש בו כרת דוחה לעשה ול"ת שיש בהן כרת. תדע דאם לא כן ל"ל קרא דפסח דוחה את השבת ואת הטומאה הא פסח הוא עשה שיש בו כרת. אלא ודאי הואיל ושבת וטמא שנכנס לעזרה הוא ג"כ בכרת לא היה העשה דפסח דוחה את העשה ול"ת דשבת ודטומאה. ויש לזה עוד ראיות רבות בתלמוד במשניות ובברייתות ובגמ' בכמה מקומות אלא להיות הדבר פשוט בעצמותו אין צורך להאריך בו. ודוק וצ"ע טובא לענ"ד.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה