סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק יח · הלכה טז
המוציא בהמה ועוף וכו' אבל אדם חי אינו משא. ואם היה כפות או חולה. עכ"ל כתב הרב המגיד ז"ל בד"ה ואם היה כפות וכו' וז"ל ודין החולה נלמד ממה שאמרו שם (שבת דף צ"ד ע"א) והני פרסאי כמאן דכפיתי דמי וכו' עכ"ל הרה"מ ז"ל. ואנכי לא ידעתי מה הכריחו להרב המגיד ז"ל ליכנס בפרצה הדחוקה הזאת ללמוד הדין הזה מהתם דאיכא למיקהי ביה קיוהא טובא. והרי יש דרך ישר ללמוד הדין הזה מגמרא ערוכה ביומא דף ס"ו ע"ב גבי בהמה דאמרינן התם וז"ל עתי אפילו בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתפו. כמאן דלא כר' נתן. דאי ר' נתן האמר חי נושא את עצמו אפילו תימא ר' נתן חלה שאני (ופירש"י ז"ל בד"ה חולה שאני וכו' וז"ל דהשתא לאו נושא את עצמו והנושא מחלל שבת) וכו' עכ"ל הגמרא עם פרש"י ז"ל. והנה בהך סוגיא דשבת דאייתי הרב המגיד ז"ל תלמודו בידו וכנ"ל לא קאמר הגמרא התם אליבא דרבנן דפליגי עליה דר' יוחנן בהך דינא של חי נושא את עצמו שיהיה חילוק בדבר זה בין טבע האדם לבין טבע בהמה חיה ועוף אלא דהגמרא מחלק התם בינייהו רק במקריהם דאדם לא משרביט נפשיה ובהמה חיה ועוף משרביטי נפשייהו יע"ש בגמרא אבל לענין הטבע של נשיאת החי את עצמו היכא דלא משרביט נפשיה הנה כמקרה האדם מקרה בהמה מקרה אחד לכולם וטבעיהם שוות ומתדמות. וממילא אם גבי בהמה חיה ועוף כשהם חולים דלא אמרינן בהו דחי נושא את עצמו וכאמור לעיל מזה בהך סוגיא דיומא הוא הדין נמי גבי אדם דלא אמרינן ביה חי נושא את עצמו אם הוא חולה שהרי טבעיהם של האדם ושל הבהמה חיה ועוף הם שוות לענין דבר זה של חי נושא את עצמו ואין הבדל והפרש ביניהם בכך ומזה יצא לו לרבינו ז"ל דין חולה שכתב פה וק"ל.
ומקום אתי עמי בס"ד להביא עוד ראיה אחרת להך דינו של רבינו ז"ל האמור לעיל באדם שהוא חולה דלא אמרינן גביה חי נושא את עצמו. והוא דתנן במשנה דשבת דף ק"ל ריש ע"א וז"ל ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה וכו'. ע"ש במשנה והתוספות שם בד"ה ר' אליעזר אומר וכו' כתבו וז"ל וא"ת ויביאו תינוק אצל כלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל דהחי נושא את עצמו. ויש לומר דקטן צריך לאמו הוא ואחר המילה היה צריך להחזירו לאמו. ואז הוי ככפות שהוא חולה וכדאמרינן ביומא (היא הסוגיא הנ"ל) וכו' ועוד י"ל כיון דיותר בקל שיביא הכלי משיביא התינוק שרי ר' אליעזר כדי למהר המצוה וכו' עכ"ל התוספות. ועיין במהרש"א ז"ל שם מה שכתב ולפי דבריו מוכח דהרשב"א ז"ל בתוספות שם ריש ע"ב בד"ה שלא כרצון ר' אליעזר וכו' לא סבירא ליה כתירוצם השני של התוספות הנ"ל דמותר לחלל את השבת אפילו בשביל רק למהר את המצוה. יע"ש במהרש"א ובתוספות שם ריש ע"ב ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל שם ע"א בד"ה מביאו בשבת וכו' מה שכתב. והנה גם רבינו ז"ל לא סבירא ליה כתירוצם השני של התוספות הנ"ל דשריא לחלל את השבת בשביל כדי למהר את המצוה זמן מועט ולזה קשיא ליה קושית התוספות הנ"ל דיביאו התינוק אצל הכלי והוצרך לתרץ כתירוצם הראשון של התוספות הנ"ל ושפיר מוכח מזה דינו של רבינו ז"ל דבאדם שהוא חולה אמרינן גביה חי נושא את עצמו וכנ"ל וק"ל.
ומדי דברי בדברי התוספות דשבת ריש דף ק"ל בד"ה ר' אליעזר אומר וכו' הנ"ל. ראיתי לעורר על קושיתם הנ"ל מה שהקשו דיביאו הקטן אצל הכלי וכדלעיל. והוא דהא התוספות התם בדף צ"ד ע"א בד"ה אבל אדם חי וכו' כתבו דגבי קטן לא אמרינן חי נושא את עצמו יע"ש בתוספות. אם כי הם שם סיימו בסוף דבריהם דוקא תינוק בן יומו יע"ש בתוספות. הנה מה שכתבו התוספות תינוק בן יומו הוא לאו דוקא. אבל כבר ביאר דבריהם הרשב"א ז"ל בחידושיו שם דף קמ"א ע"ב בד"ה רבא כר' נתן ס"ל וכו' שכתב וז"ל (קרוב לסוף הדיבור) ומיהו בקטן גמור שאינו מכיר בהלוך כלל כגון קטן בן שמנה או בן חודש וכיוצא בזה אפשר דאפילו ר' נתן מודה דחייבין עליו חטאת משום דאין לך כפות גדול מזה ומודה ר' נתן בכפות וכו' וכן כתבנו (כצ"ל) למעלה בריש פרק ר"א דמילה (בד"ה מביאו בשבת וכו' דשם כתב גם כן דקטן כל כך הוא דינו ככפות) וכו' עכ"ל חידושי הרשב"א ז"ל. וגם כתב שם דבקטן כהאי איכא משום דשרביט נפשיה כמו בבהמה חיה ועוף יע"ש. הרי שלך לפניך דלאו דוקא הוא תינוק בן יומו אלא דאפילו בן חדש וכיוצא בזה דדינו ככפות דלא אמרינן גביה חי נושא את עצמו. ואדרבא גרע מכפות דאמרינן גביה דמשרביט נפשיה ולפי זה אזדא לה קושית התוספות דשבת בד"ה ר' אליעזר אומר הנ"ל דהא התם הוא קטן בן שמנת ימים שהרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ובקטן כזה לא אמרינן חי נושא את עצמו. ואם כן מה לי שנושא הכלי לגבי הקטן. ומה לי שנושא הקטן לגבי הכלי וק"ל.
אמנם התוספות בד"ה ר' אליעזר אומר וכו' הנ"ל שהקשו קושיתם הנ"ל אפשר לומר בס"ד לענ"ד דהתוספות לשיטתייהו שטו שהם דייקו בלישנייהו לשון הזהב לעיל בדף צ"ד ע"א בד"ה אבל אדם חי וכו' וכתבו דוקא תינוק בן יומו דלא שייך גביה למימר חי נושא את עצמו וכאמור לעיל. והיינו דאינהו לא סבירא להו סברת חידושי הרשב"א ז"ל הנ"ל אלא דהתוספות סבירא להו דתינוק בן יומו מחמת הלידה אי אפשר שלא יחלה קצת דאף ע"ג דאמרינן בחולין דף נ"א ע"א אמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים ורבא רוצה לסייע ליה מהמשנה דתינוק בין יום אחד מטמא בזיבה יע"ש בגמרא והתוספות שם בד"ה בית הרחם אין בו וכו' כתבו דלא הוצרך רב נחמן לאשמעינן זה אלא דוקא היכא דאיכא ריעותא אבל היכא דליכא ריעותא פשיטא דאין חוששין לריסוק אברים דאזלינן בתר רובא שרובן לא נתרסקו אבריהם יע"ש בתוספות. (ועיין לקמן בהלכות שחיטה פרק תשיעי הלכה טו"ב ובכסף משנה שם מה שכתב תשובות הריב"ש ז"ל והוא שם בסימן ק"נ). אבל הא מיהא חולה קצת הוא אף שלא נתרסק כל כך להטריפו משום כך דהיינו שיהיה נפסד תוארו וצורתו של האבר ההוא שנתרסק עיין לקמן בהלכות ופרק הנ"ל הלכה חי"ת וכן אינו חולה כל כך שיגרום לו הזיבה. אבל מכל מקום קצת חולה הוא ממילא לענין הוצאת שבת קטן מאד שהוא חולה אפילו רק קצת חולה כבר דינו הוא ככפות דלא אמרינן ביה חי נושא את עצמו. אבל אחר שעבר יומו כבר חלף הלך לו אותו מקצת החולי (ולענין ריסוק אברים הנה הבדיקה היא מעת לעת. ואפשר דתינוק בן יומו שכתבו התוס' הכוונה בו מעת לעת ואפשר דגבי קטן זה שאין בו ריעותא רק שיש בו חולי קצת די ביום אחד בלא מעת לעת שאחר עבור היום ההוא התינוק ההוא לובש עוז ויחליף כח ועצמה ירבה ולא יהיה בו שום חולי עוד שמקצת החולי ההוא אינו אלא רק חלישת כחו במה שנשתנו עליו סדר מעשה בראשית שהלך כמעט בפעם אחת ממקום שהיה לאויר העולם. וגם מה שהוא צריך לילך במקום צר בכח זה וזה גורם לו חולשה וחולי קצת. ולעת פנות היום מאמץ כח וכך הוא הטבע ואמרינן ביה חי נושא את עצמו. וק"ל.