אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק יב · הלכה א

פרק יב

המבעיר כל שהוא חייב וכו'. עכ"ל. כתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל המבעיר כל שהוא וכו' כתב הרמ"ך כל זה כדעת ר' שמעון. אבל לדעת ר"י הא וכו' הבערה הרי היא ככל המלאכות שאם הקלקול וכו' פטור. ובודאי המבעיר קורה אחת משום האפר מקלקל. ויש שמפרשים כפירושו (ר"ל כמו שפירש רבינו ז"ל בה הוא דמקלקל בהבערה) ואין נראים דבריהם עכ"ל (הרמ"ך) עכ"ל הכ"מ.
ופירוש דברי הרמ"ך ז"ל הנ"ל הוא. דהרמ"ך ז"ל פירש הך פלוגתא דר' אבהו ור' יוחנן בשבת דף ק"ו ע"א לענין מקלקל בחבלה ובהבערה כפי' של התוס' שם בד"ה חוץ מחובל ומבעיר וכו' דר' אבהו ור' יוחנן לא פליגי אלא אליבא דר' שמעון. אבל אליבא דר' יהודה לא פליגי ר' אבהו ור' יוחנן כלל אלא תרווייהו מודים דאפי' בחובל וצריך לדם ומבעיר וצריך לאפרה דהוא פטור כיון שההיזק הוא יותר מהנאתו הרי הבערה וחבלה הוא ככל יתר המלאכות שזה נקרא מקלקל ופטור. אבל רבינו ז"ל מפרש כפירש"י והרשב"ם ז"ל שם דר' אבהו סובר כר' שמעון ור' יוחנן סובר כר' יהודה ופסק רבינו ז"ל כר' יהודה אליבא דר' יוחנן דבחובל וצריך לדם ומבעיר וצריך לאפרה דחייב עליו אפילו אליבא דר' יהודה. והתוס' שם בד"ה הנ"ל הקשו על פירש"י והרשב"ם ז"ל הנ"ל. דלפי פירושם תקשה היאך קאמר ר' יוחנן לר' אבהו פוק תני לברא חובל ומבעיר אינו משנה וכו' דאטו הואיל והוא סובר כר' יהודה מאן דתני ומתני כר' שמעון מישתק משתקינן ליה בתמיה. וע"ז הביאו ראיה מחולין דף ט"ו ע"א דלא משתקינן ליה בשביל כך יע"ש בתוס'. וזה הוא כוונת הרמ"ך ז"ל במ"ש ויש מפרשים כפירושו ואין נראים דבריהם וכאמור לעיל מזה. והיינו דרש"י והרשב"ם ז"ל מפרשים כפירושו של רבינו ז"ל אלא שאין דבריהם נראים מכח קושית התוס' האמורה.
ולדידי חזי לי לענ"ד להביא עוד קצת ראיה בס"ד לדעת התוס' האמור לעיל מזה והוא דכל היכא דהבריי' אתיא כחד תנא אף דלא ס"ל לאיזו אמורא כוותיה דהך תנא אין ראוי לו להאמורא ההוא להשתיק לאמורא אחרינא דתני לה להך בריי' והוא דאמרי' בסנהדרין דף ס"ב ע"א וז"ל תני ר' זכאי קמי דר' יוחנן זיבח וקיטר וניסך וכו' אינו חייב אלא אחת. א"ל (ר"ל ר' יוחנן אמר לר' זכאי) פוק תני לברא. אמר ר' אבא הא דאמר ר' זכאי מחלוקת ר' יוסי ור' נתן דתניא הבערה ללאו יצאת דברי [ר'] יוסי ור' נתן אמר לחלק יצאת וכו' מתקיף לה רב יוסף דלמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם ההבערה ללאו יצאת וכו' יע"ש היטב הסוגיא. ולכאו' קשה מאי בעי ר' אבא בזה במה שהוא תלוי בפלוגתא דר' יוסי ור' נתן דהא סוף סוף ר' יוחנן וגם אנן לא קי"ל כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת אלא קי"ל דלחלק יצאת וא"כ אף דהך בריי' דתני ר' זכאי זיבח וקיטר וניסך וכו' אינו חייב אלא אחת וכו' הנ"ל סוברת כר' יוסי מ"מ מימר שפיר קאמר ר' יוחנן לר' זכאי פוק תני לברא וכו' הואיל והוא לא ס"ל כר' יוסי. אלא ודאי צ"ל כיון דאיכא חד תנא דהוא סובר כן תו לא שייך למימר עליה דהך בריי' דאזלית וסברית כהך תנא פוק תני לברא וכו'. (רק דהתם בסנהדרין מה דקאמר ר' יוחנן לר' זכאי פוק תני לברא וכו' משום דר' יוחנן היה סובר כאתקפתא דרב יוסף התם הנ"ל דקאמר דלמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי וכו'. וממילא ליכא שום תנא דסובר כהך בריי' ולזה שפיר א"ר יוחנן לר' זכאי התם פוק תני לברא וכו' וכ"כ בחידושי הר"ן ז"ל שם בד"ה א"ל פוק תני לברא וכו'). וא"כ יש ראי' מזה לקו' התוס' דשבת הנ"ל על רש"י והרשב"ם ז"ל מה שהקשו דלפי פירושם לא היה לו לר' יוחנן לומר לר' אבהו פוק תני לברא וכו' דאיכא ר' שמעון דקאי כוותי' דהך בריי'. ודוק. אמנם בישוב קו' התוס' על רש"י והרשב"ם ז"ל הנ"ל. והיא גם היא תעבור על רבינו ז"ל וכנ"ל. כבר כתבתי בס"ד בזה לעיל פרק שמיני הלכה חי"ת בד"ה מפני נחת רוחו וכו' אות רביעי).

מפני שכוונתו להנקם משונאו והרי נתקררה דעתו ושככה חמתו וכו' מתקנין הן אצל יצרן הרע וכו'. עכ"ל. עי' במגיד משנה מ"ש בזה ועי' לעיל פרק שמיני הלכה חי"ת בד"ה מפני נחת רוחו וכו' אות ראשון ואות רביעי ושאר האותיות שמשם ואילך ושם בהלכה ט' בד"ה ואחד החובל בבהמה חיה ועוף וכו' מ"ש בס"ד אני בעניי בדעת רבינו ז"ל זיל גמור מהתם.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה