אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ב · הלכה כג

הלכה כ

ובעיר הסמוכה לספר וכו' עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין וכו'. עכ"ל. טעמא דהא מילתא עיין ברש"י בערובין בדף מ"ה ע"א בד"ה לספר עיר שמבדלת בין וכו' שכתב וז"ל שמא ילכדוה ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם עכ"ל רש"י ז"ל. אבל בתשו' הראב"ן ז"ל סי' שס"ג כתב טעם אחר וז"ל ואסור לאדם לפתוח דלת כנגד המדורה וכו' אבל בזה"ז שאנו מתי מעט וכו' ותניא עיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי ממון יוצאין עליהן בכלי זיין בשבת דכיון דסמוכה לספר אם יעמדו ישראל על ממונם יהרגום ולא ייראו כיון דסמוכים לעכו"ם אחרים וכו' עכ"ל הראב"ן ז"ל ותמיהני קצת שלא הזכיר כלל מפירש"י ז"ל הנ"ל.
וקצת ראיה יש להביא לענ"ד בס"ד לפירושו של מאור עינינו רש"י ז"ל הנ"ל והוא דבגמ' שם אמרינן וז"ל ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן וכו' עכ"ל הגמ'. דלכאו' יש לדייק. למה לה להברייתא להאריך בלישנא ולומר אפי' לא באו על עסקי נפשות דמה הי' חסר אם לא היה קתני לתיבות הללו אלא היה קתני רק ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן וכו'.
אמנם לפי פירש"י ז"ל האמור לעיל הוא נכון בס"ד ומדוקדק הדק היטב. והיא דבש"ע א"ח סי' שכ"ט סעי' זיין פסק מרן הב"י ז"ל וז"ל יש מי שאומר שבזה"ז אפי' באו על עסקי ממון מחללין שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו וכו' עכ"ל השו"ע וכתב המג"א שם ס"ק ה' וז"ל שאם לא יניחנו. וצ"ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת. ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחידי יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת וכו' עכ"ל המג"א.
והמורם מזה דיש חילוק בין ציבור לבין יחיד דביחיד אסור לחלל את השבת לצאת בכלי זיין וללחום נגד השוללים והבוזזים שהרי אדם אחד הן האדם שליט ברוחו שיעמיד עצמו על ממונו ויניחנו לשלול שלל ולבוז בז ולא יתריס נגדו וא"כ לא יבא הדבר לכלל עסקי נפשות ואין כאן אלא עסקי ממון ובשביל עסקי ממון אינו רשאי לחלל את השבת. אבל לא כן בציבור מותר לחלל עליו את השבת אעפ"י שלא באו אלא על עסקי ממון. דמ"מ הא מיהא איכא למיחש שאף שעתה אינם באים אלא על עסקי ממון אבל לבסוף יבא הדבר לידי עסקי נפשות שאפשר שאחד מן הרבים ההם שלא יהיה שליט ברוחו לראות את יגיע כפו זרים אוכלים אותו ויתריס נגד השוללים והבוזזים ויבא הדבר ח"ו לידי סכנות נפשות כי האידנא בכל מקום דינו כעיר הסמוכה לספר. ועיין בהגמ"י אות יו"ד.
ומעתה הנה כי כן יש נפקותא לדינא בין פירושו של רש"י ז"ל ובין פירושו של הראב"ן ז"ל הנ"ל. והוא אם כאן נמצא וכאן היה ציבור יראי ה' וחושבי שמו ית'. והם יושבים בעיר הסמוך לספר והם יודעים בנפשם שאין אחד מהם שלא יהיה שליט ברוחו לכלוא את הרוח טועים רוח חמדת הממון. אלא כולם יקדישו את קדוש ישראל יום השבת הגדול והקדוש ולא יתריסו ולא יעמדו נגד השוללים והבוזזים אלא יניחו להם לשלול שלל ולבוז בז. הנה אלה וכאלה אף שהם עומדים בעיר הסמוכה לספר אסור להם לצאת בשבת בכלי זיין וללחום נגדם לפי פירושו של הראב"ן ז"ל הנ"ל. שהרי העכו"ם ההם לא באו על עסקי נפשות רק על עסקי ממון. וגם הם יודעים בעצמם שלא יבא הדבר לבסוף לעסקי נפשות שכל אחד מכיר ויודע עצמו ואת חבירו (וביותר אם היא עיר קטנה ואנשים בה מעט והם מכירים זה את זה כי כולם אהובים והאנשים האלה שלמים הם ביראת ה'). מה שא"כ לפי פירושו של רש"י ז"ל הנ"ל לא בלבד שמותר להם לצאת בשבת בכלי זיין נגדם וללחום עמהם. אלא אף זו שהם מחויבים לחלל את השבת ולצאת בנשק ובכלי זיין נגד הבאים ההם אף שלא באו אלא לשלול שלל ולחיש בז. דהא מיהא איכא למיחש שמא ח"ו אח"כ יכבשו העיר ואח"כ תהיה ח"ו הארץ כולה נוחה ליכבש בפניהם וכדברי רש"י ז"ל הנ"ל והיאך רשאים הם לוותר ח"ו הפסד ארץ ישראל.
ולפיכך לא היתה הברייתא יכולה למיתני בקיצור ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן וכו' וכמו שדקדקנו לעיל. והוא דאי הוי קתני הכי הוי אמינא דהטעם הוא כמ"ש הראב"ן ז"ל שיכול הדבר לבא לידי עסקי נפשות והיינו אם יעמדו ישראל נגדם ולא יניחום לשלול שלל יעמדו העכו"ם עליהם ויהרגום והעכו"ם לא ייראו הואיל והם עומדים על הספר וסמוכים לעכו"ם אחרים וכדברי תשו' הראב"ן ז"ל הנ"ל וממילא אם נוסדו יחד כל אנשי העיר ההיא ואמרו כלם שפה אחת ודברים אחדים כי למען קדושת יום השבת כי קדוש היום לאדוננו ישלטו ברוחם להניחם לשלול שלל ולא לעמוד נגדם ואף שהיא עיר הסמוכה לספר אינן רשאים לצאת נגדם בכלי זיין ולחלל את השבת ומכ"ש שאינן מחויבים לצאת נגדם. לזה קמ"ל הברייתא דאינו כן דהיינו דקתני ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן וכו' וכנ"ל והיינו דהבריי' קאמרה דאפילו ידעינן בודאי שלא באו על עסקי נפשות שלא יבא הדבר כלל לידי עסקי נפשות דהיינו שהוא באופן האמור שבני העיר ההיא העומדים על הספר נועצו יחדיו לבלתי יתריסו נגדם כשהעכו"ם ישללו אותם וממילא ליכא כאן שום חשש עסקי נפשות וכדכתבינן אפ"ה לא בלבד שרשאין לצאת נגדם בכלי זיין ולחלל את השבת אלא אף זו יוצאין בכלי זיינן וכו' שהם מחויבים לצאת בכלי זיין וללחום נגד העכו"ם ההם בשביל א"י שלא יכבשו את העיר ולבסוף תהיה הארץ כולה נוחה ליכבש בפניהם וכמ"ש רש"י ז"ל הטעם וכדבר האמור לעיל בס"ד ודו"ק.
והראב"ן ז"ל אפ"ל בס"ד לענ"ד דהוא תירץ להך דיוק האמור לעיל כך. דהכי קאמ' הבריי' דלא מיבעיא אם אין אנו יודעים על מה באים רק שהעכו"ם ההם הם אומרים שאינן באין אלא על עסקי קש ותבן דבודאי יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת דאנו חוששין דפיהם דיבר שוא ואולי זה הוא מתחבולתם וערמימותם כדי שלא לצאת נגדם לקראת נשק וללחום עמהם כי יודעים שהישראלים לא יחללו את השבת בשביל עסקי ממון ובאמת שבע תועבות בלבם כי הם באים על עסקי נפשות. אלא אפי' אנו יודעים בבירור שאין בדעתם ובמחשבותם על עסקי נפשות רק שהם באים על עסקי קש ותבן אפ"ה יוצאין נגדן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. דאיכא למיחש שאף שעתה אין כוונתם על עסקי נפשות מ"מ איכא למיחש שאח"כ יבא הדבר ח"ו לידי עסקי נפשות וכטעמו של הראב"ן ז"ל.
ומתוך האמור בס"ד הנה מתבארים אצלי בזה דברי רבינו ז"ל לקמן בהל' זו שפסק וז"ל ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות וכו' או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת וכו' עכ"ל. וכתב מרן ז"ל בכ"מ בד"ה עכו"ם שצרו וכו' וז"ל אעפ"י שלא נזכר בגמ' דין צרו סתם. כתבו רבינו משום דספק נפשות להקל עכ"ל הכ"מ ואם כי דבריו בעצמותן הם דברים נכונים וראוים אליו. אבל להעמיס ולהלום זה בכוונת רבינו ז"ל במחילה מכבוד תורתו וקדושתו של מרן ז"ל הדבר דחוק מאד. כי אין זה דרכו של רבינו ז"ל בחיבורו זה לכתוב דינים מחודשים מכח הסברא גרידא כידוע ולפחות זה דרכו בקדש לכתוב תיבות ויראה לי ופה לא עשה מאומה מזה. עי' בלח"מ מה שתי' הוא.
ואולם כן לפי האמור בס"ד הנה יש לו ראיה לרבינו ז"ל מן הגמ' לדין הזה של צרו סתם דמחללין את השבת. והוא דגם רבינו ז"ל מפרש הטעם מה דקתני בהבריי' בערובין שם ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו על עסקי נפש אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן וכו' כמו שפירש הראב"ן ז"ל והיא דאנו חוששין שאף שעתה אינם באים על עסקי נפשות אבל הא מיהא למיחש מיהא בעי שמא יבא הדבר לידי ספק נפשות שאחד מבני העיר יעמוד נגדם ולא ירצה להניחם לשלול שלל ולבוז בז וע"י זה יבאו לידי סכנות נפשות וכדבר האמור לעיל. וא"כ הרי עינינו הרואות דאף דעתה אין לפנינו בודאי ובבירור שום עסק נפשות וסכנה מ"מ מפני הספק וחששא גרידא שמא יבאו אח"כ לידי סכנה ועסק נפשות כבר מותר לצאת בכלי זיין ולחלל את השבת. מעתה דון מניה ואוקי באתרן דק"ו וכ"ש הוא היכא דצרו סתם ואין אנו יודעים אם באו רק על עסקי ממון או אם באו על עסקי נפשות דמכח הספק הזה דמותר לצאת כנגדן בכלי זיינן ולחלל עליהן את השבת. (ודע דאף לפי פירש"י ז"ל בההיא דעיר הסמוכה לספר וכו' הנ"ל וכפי מה שפירשתי בס"ד לעיל לפי פירושו של רש"י ז"ל מה דקתני הבריי' תיבות הללו אפי' לא באו על עסקי נפשות וכו' ג"כ אפשר להביא מזה ראיה לדינו של רבינו ז"ל בההוא דינא דצרו סתם הנ"ל דהא מיהא משמע דהבריי' סוברת דכן הוא הסברא החיצונה טעמו ודינו של הראב"ן ז"ל רק דהבריי' אשמעינן גדולה מזו וכמו שכתבנו בס"ד לעיל) וא"כ דברי רבינו ז"ל יש להם מקור בגמרא. ודוק.

אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן וכו' ומחללין עליהן את השבת וכו'. עכ"ל. אמרינן בעירובין (והעיר עליה המגיד משנה) דף מ"ה ע"א וז"ל דרש ר' דוסתאי דמן בירי מאי דכתיב ויגידו לדוד לאמר. הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות. תנא קעילה עיר הסמוכה לספר היתה. והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש וכו' וכתי' וישאל דוד בה' לאמר האלך וכו' ויאמר ה' אל דוד לך והכית וכו' מאי קמיבעיא ליה אי לימא אי שרי אי אסר הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים. אלא אי מצלח אי לא מצלח דיקא נמי וכו' עכ"ל הגמ'.
והתוספות שם בד"ה אי מצלח אי לא מצלח וכו' הקשו וז"ל וא"ת היכי דריש ר' דוסתאי דמחללין עליו את השבת דלמא חול הי'. ואי משום דמספקא ליה דכתי' וישאל דוד. הא מסקינן אי מצלח אי לא מצלח (ר"ל דשאלתו היתה אם יצליח וזה השאלה שייך אף בחול) וכו' עכ"ל התוס' ומה שתירצו שם עי' ברש"י שם בד"ה והם לא באו וכו' שכ' בצחות לשונו הזהב וקוצר דבריו הנעימים לתירוצם של התוס' ועי' בס' תורת חיים מה שגמגם בתי' של התוס' ועי' בחי' הריטב"א ז"ל שם מש"כ בזה.
וחלקי אמרה נפשי בס"ד בישוב קו' התוס'. והוא דבשמואל חלק א' פרשה כ"ג מן פסו' ב' עד סוף פסו' ה' וז"ל. וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי וכו' ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה. ויאמרו אנשי דוד אליו הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה וכו' ויוסף עוד דוד לשאול בה' ויענהו ה' ויאמר קום רד קעילה כי אני נותן את פלשתים בידך. וילך דוד ואנשיו קעילה וכו' וישמע דוד את יושבי קעילה עכ"ל הפסוקים. ולכאו' יפלא מה זו שאלה ששאל דוד הע"ה שנית באורים וכי לא הי' די לו בשאלתו ותשובתו הראשונה. וכבר עמד בקו' זו ג"כ הרד"ק ז"ל בביאוריו שם ותי' וז"ל ומפני דבריהם (של אנשיו) הוסיף דוד הע"ה לשאול ולא מפני עצמו. כי הוא בפעם הראשונה היה בוטח. אלא מפני אנשיו הוסיף לשאול. וכשראו אנשיו שהבטיחו האל פעמים הלכו עמו עכ"ל הרד"ק ז"ל. ותירוצו לכאו' יפלא יותר דאם אנשיו ח"ו לא האמינו בה' ובתשובת האורים והתומים. א"כ מה יתן ומה יוסיף תשובת האורים והתומים שוב שנית הלא בריבוי הדברים לא יתחזקו הדברים. אבל האמת האנשים הללו אם כי לא הגיעו בצדקתם למעלות ומדרגות דוד הע"ה ורב המרחק ביניהם אבל הא מיהא אנשים הללו שלמים היו ביראת ה' להאמין בה' ובאורים ותומים וא"כ ותשב באיתן קושיתינו הנ"ל מה זה היה כי שאל נשאל דוד זה פעמים ולמה לא היה מאמין מיד להתשובה הראשונה.
והרלב"ג ז"ל שם תי' וזהו תוכן וכוונת תירוצו. כי המענה הראשונה היתה מסופקת שאפשר שיובן ממנה שהוא ילך לקעילה. אבל מאמר והכית בפלשתים והושעת את קעילה אינו מאמר הבטחה אלא רק מאמר התנאי. שאם יהיה יכול להם להפלשתים ויכה אותם הנה בזה יושיע לקעילה. וזולת זה אין תשועה לקעילה. ולזה יראו אנשי דוד מרדת קעילה. שלא יקרה להם מהרע כמו שקרה לישראל במלחמת פלגש בגבעה שלא בחנו התשובה המסופקת מה שהיה אז האורים והתומים משיבים להם. ולזה הסכים דוד לשאול שוב שנית. ולזה בא אליו התשובה של האורים והתומים בתשובה מבוארת ובלתי מסופקת כלל היא אומרת שיצלח ויכה אותם בודאי שיתן הפלשתים בידו יע"ש בביאור הרלב"ג ז"ל.
ותירוצו לכאו' ג"כ מוקשה מאד. חדא דהיאך בתחלה רצה דוד הע"ה לילך לקעילה מכח התשובה הראשונה של האורים והתומים לולי אנשיו כי הם עוררוהו לשאול שנית. וכי לא היה דוד הע"ה מבין ומשיג מה שאנשיו הבינו השיגו שהתשובה הראשונה היא תשובה מסופקת שאפשר שלא יצליחו. וזאת שנית ק' ביותר על האורים ותומים מה ראו על ככה בפעם הראשונה להשיב תשובה מסופקת ולמה לא השיבו מיד תשובה מבוררת בשלמא התם גבי מעשה פלגש בגבעה לא קשיא על מה שבפעם הראשונה והשניה לא השיב תשובה מבוררת עד הפעם השלישית. כי שם היה הקב"ה רוצה שיהיו נענשים הבנ"י ויפלו לפני בני בנימין אם מטעם החטא שאמרו רבותינו ז"ל על מה שלא מיחו בפסל מיכה. ואם מטעם החטא שאמרו המפרשים ז"ל יעויין עליהם. אבל הכא שרצה הקב"ה מיד שילכו ויצליחו. א"כ למה לא ביאר להם התשובה מיד.
ולפיכך נר' בס"ד דחדא יתיישב באידך ושני הפירושים של הרד"ק ז"ל ושל הרלב"ג ז"ל הנ"ל צדקו יחדיו. והוא דבאמת גם התשובה הראשונה היתה מבוארת שהוא מאמר הבטחה שיכו הפלשתים ויצליחו. והוא דאותו היום שבת היתה. וא"כ היאך אמרו לו האורים והתומים שילך ביום השבת והרי הוא הולך עם כלי זיינו והיאך רשאי לחלל את השבת בשלמא אם יצליח ויושיע את קעילה מותר לו לחלל את השבת שהרי קעילה היתה עיר הסמוכה לספר ומחללין עליה את השבת אפי' אם לא באו הפלשתים אלא בשביל עסקי תבן וקש. אבל אם לא יצליחו דוד ואנשיו במלחמה ההיא ולא יושיע את קעילה היאך רשאי לחלל את השבת חנם אין דבר ומדהרשה לו האורים והתומים לילך ביום ההוא שהי' שבת. שמע מיניה שמאמר והכית בפלשתים והושעת את קעילה הוא מאמר הבטחה (ודע דלגבי שמיא ליכא ספיקא דלא שייך שהאורים והתומים היו ח"ו מסופקים) שהבטיחם שיכו את הפלשתים ויושיעו את קעילה. ולפיכך היה לבו של דוד הע"ה נכון ובטוח ללכת לקעילה ללחום בפלשתים. אבל המון עם אנשיו הם אמרו כי עדיין הם מתייראים כיון שלא נודע ביאור תשובת האורים והתומים שיצליחו אלא רק מכח הוכחה וראיה האמורה. הנה אמרו אלה האנשים כי אין התשובה הזאת מבוארת כי מי יודע איזהו תשובה יש על ההוכחה ההיא האמורה ולא רצו לילך לקעילה והוצרך דוד הע"ה לשאול שנית למען אותן האנשים וכמ"ש הרד"ק ז"ל הנ"ל. ואז באה להם לשאלתם תשובה מבוארת כי אני נותן את פלשתים בידך וכו' וכדברי הרלב"ג ז"ל הנ"ל. וא"כ כבר מוכח מזה דאותו היום יום שבת היה ואפ"ה הי' מותר להם לחלל את השבת כדי להציל קעילה רק מצד עסקי ממון ששוסים את הגרנות ש"מ דעיר הסמוכה לספר מחללין עליה את השבת אפי' באו רק על עסקי תבן וקש. ואזדא לה קושית התוס' דערובין הנ"ל ודוק.

או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין וכו'. עכ"ל מה שהקשה מרן ז"ל בכ"מ דדין זה של צרו סתם לא נזכר בגמ' יע"ש בכ"מ ועי' בלח"מ. ועי' לעיל הל' זו בסוף ד"ה ובעיר הסמוכה לספר וכו' מש"כ בס"ד מקור דברי רבינו ז"ל הללו.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה