סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק י · הלכה א
אין כורתין ברית וכו' כדי שנעשה עמהן שלום וכו' שנאמר לא תכרות להם ברית וגו'. עיין בהל' מלכי' פ"ו הלכה א' ועיין עוד בסה"מ מנין המצות בחלק הלאוין שם דעתו דאזהרה זו אינה אלא בז' עממין.
אבל המוסרים והאפיקורסין מישראל וכו'. וכתב הרב בלח"מ מדהשמיט רבינו דין מומרים משמע דס"ל דאוכל נבילות להכעיס אפיקורס הוא ותימא דבהל' תשובה פ"ג הלכ' ט' כתב רבינו ב' הם המומרים, המומר לעבירה אחת וכו' והוא שיעשה להכעיס הרי מבואר מדהזכירו עם המומרים ולא עם האפיקורסים שהזכיר קודם דאוכל נבילות להכעיס מומר הוי, ולזה י"ל דסמך עצמו על מ"ש פי"א מהל' עדות, ואכתי קשה במ"ש רבינו בהל' תשובה הוא שיעשה להכעיס ומשמע דלתאבון לא הוי מומר והרי אפי' למ"ד להכעיס מומר הוי כ"ש דלתאבון הוי מומר, הנה מ"ש הלח"מ דרבינו לא הכניס לאוכל נבילות להכעיס בכלל אפיקורס אשיתמיטתי' לי' לפי שעה מ"ש רבינו בהל' גזלה ואבדה פי"א הלכה ב' דשם קורא לאוכל נבילות להכעיס אפיקורס, וכ"כ עוד בהל' רוצח פ"ד הלכה י' ומ"מ לא קשיא ממה שקרא רבינו בהל' תשובה ובהל' עדות אוכל נבילות ולובש שעטנז להכעיס בשם מומרים, דס"ל לרבינו דשתי תוארים יש לו לאוכל נבילות להכעיס אפיקורס וגם מומר ולפעמים מיחסו בשם הכולל הוא אפיקורס, ולפעמים מתארו בשם פרטי והוא מומר, אבל על אפיקורס לא יתכן כלל שם מומר כי מומר ענינו הכעסה ומרידה נגדו ית' כביכול כמו וממר ליולדתו, וזה שמאמין בהשם ית' ובהשגחתו ובתורתו רק שהוא מכוון למרוד בו או להכעיס יפול עליו שם מומר, והאפיקורס דקא חשיב רבינו בהל' תשובה שכופר במציאות השם ובהשגחתו על מעשה בני אדם, או שמכחיש נבואתו של מרע"ה, הן אלה אינן מכוונים למרוד בו ית' אך תועים המה בשקול דעתם דעת כל ישר הולך מתנגדה לחכמים הם בעיניהם ואת הישר יעקשו ואם כי הם יותר ברע מהמומרים שהמומר עוד יש לו תקוה שיחזור מדרכיו הרעים וישוב אל ה', אבל השמן לב אפיקורס עינים להם ולא יראו הטוב והישר גם כי יזקין לא יסור מאולתו והיא תסלף דרכו אחרי אשר אמר הנבל אין אלהים הבין דרכו ולא האמין בנבואת מרע"ה אשר צוה לנו תורה, הנה כל הישר בעיניו יעשה אם טוב ואם רע כפי אשר יורהו שכלו הרע אין עושה טוב היות אין כוונתו בעשיית הטוב לעשות רצון קונו הוא אמר יהי כן כה תעשה כה לא תעשה, אלא כפי העולה על רוחו רוח טועים, ועיין בהל' מלכים הלכה י"א אבל תואר מומר לא יפול על אנשי רשע כמוהם ומה שהקשה עוד דמסוגיא דע"א וכו' מוכח דאפי' אוכל נבילות לתאבון ג"כ נקרא מומר, לדעתי העני' ג"כ אין לה מקום כלל דרבינו בהל' תשובה איירי לענין מומרים שאין להם חלק לעה"ב דקאי התם בהלכה ט' על מ"ש בהלכה ו' ואלו הן שאין להן וכו' ומי שהוא מומר לעבירה אחת לתאבון חלילה לומר שיהי' מאותן הרשעים שאין להם חלעה"ב ונדונין לעולמי עולמים לא ניחא למרייהו למימר הכי לפיכך השמיט רבינו שם המומר לתאבון ולא הזכיר רק מומר להכעיס, ועיין בתו' דע"א ד"ה סמי מכאן מומר שכתבו מעין דברינו בס"ד (ודע כי חלוקין הם הרשעים שמונה רבינו שם בדיניהם כי ודאי האפיקורסים עונם גדול מנשוא יותר מהכופרים בתורה ובתחיית המתים וכי ישלח האל לקץ הימין גואלינו, והם דינם קשה יותר מהמומרים להכעיס ואל דעות ה' הוא יודע לשלם לרשע רע כרשעתו וכי ארח איש ימציאנו לפיכך חילקן רבינו בשמותן בהלכה ו' והוא דבר שהשכל הישר מאמתו ומקיימו אך בזה הם משתווים שנדונים לעולמי עולמים).