סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ו · הלכה ג
ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש וכו'. כתב מרן מ"ש ואבי הבן הוא שמעביר זה הוא דעת רבינו ואפשר דמפיק לה וכו' אבל דעת רש"י בפ' ד"מ שהכהנים שלהם היו מעבירין אותו, וכוונתו על מ"ש רש"י בסנהדרין ס"ד ד"ה לא תתן להעביר וכו', וכן ראיתי להתי"ט שמדייק כן מדברי רש"י וגם רבינו בפי' המשנה הסכים לפי הנראה שם עם דעת רש"י ובסה"מ חלק הלאווין מנין ז' ביארו ביותר דכתב דהגזבר שהוא כהן און של המולך הוא הי' מעבירו ע"ג האש מצד זה לצד זה לא שהי' האב מוליכו ותמיהני על מרן שלא הזכיר מאומה מדברי רבינו האלה ולהודיע לנו דחזר בחבורו מפירושו במשנה ובסה"מ ועד שכתב מרן דרש"י חולק על דעת רבינו יותר ה"ל לכתוב דרבינו בעצמו פה חזר ממ"ש פעמים, והרמב"ן על התורה כתב ג"כ כדעת רבינו פה שהאב מעבירו ונסתייע מהירושלמי, ומקומו הוא בסנהדרין פ"ז הלכה יו"ד, ואחרי העתרת המחילה מקדושת תורת מרן נראה דאישתמיט לי' לפי שעה הירושלמי האמור מדהוצרך לדחוק לסייע לרבינו מלשון הכתוב וטפי הי' יכול להביא ראיי' ברורה לדעתו מהירושלמי האמור.
לא שהוא שורפו למולך וכו'. כתב מרן רש"י כתב כן שם ודייק לי' מדתניא המעביר עצמו פטור, וכ"כ רבינו בפירושו להמשנה בסנהדרין ס"ד אלא שם לא הביא רבינו ראיי' לדבריו, והרמב"ן בביאורו על התורה פ' אחרי חולק על זה ודוחה ראיות רש"י, ודע לדעת הרמב"ן צריך דלפחות תשלוט האש באחד מאיבריו.