סדר משנה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ה · הלכה א
אעפ"י שלא עבד המסית ולא המוסת ע"א וכו'. כתב מרן אעפ"י שלא עבד וכו' תנן גבי מסית אמר לשנים הם עדיו ומביאין אותו לב"ד וכו' והא ודאי אותן הב' לא עבדו ולא קבלו לעבוד ואפילו הכי סוקלין אותו מפני שהורה לעבוד בלבד והנה בזה לא הביא מרן ראיה אלא שאעפ"י שהמוסת לא עבד ע"א אפ"ה המסית חייב סקילה, אבל עדיין אין ראיה מזה למ"ש רבינו דאעפ"י שגם המסית לא עבד ע"א דאפ"ה הוא חייב סקילה על הוראתו לעבוד בלבד, אלא דמרן סמך עצמו בזה על מ"ש גבי מדיחין לעיל פרק הקודם ריש הלכה א' וז"ל ומה שכתב אעפ"י שלא עבדו פשוט הוא דמשום מדיחין ממיתין אותן לא משום עובדים ועוד וכו' ועיין שם בד"ה מדיחי עיר מישראל וכו' מ"ש בס"ד בזה, אמנם לדידי חזי לי ראיה אחריתי דמסית חייב סקילה אעפ"י שלא עבד ע"א (וקבלת אלהות בלי עשיית מעשה הרי הוא כלא עבד ע"א לענין חיוב מיתה באדם דעלמא שאינו מסית בשניהם פטור ממיתה, ובמסית בשניהם חייב מיתה משום מסית) והוא ממשנה דסנהדרין דף ס"ז ע"א דקתני התם מכמינים לו עדים אחורי הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת בייחוד והלה אמר לו, והוא אומר לו היאך נניח את אלקינו וכו' ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו מוטב ואם אומר כך היא חובתינו כך יפה לנו וכו' א"כ מוכח שלא עבד ע"א קודם לכן בהתראה, דאל"כ אם חוזר בו מאי מהני חזרה אחר שעבר עבירה בהתראה ולאחר מכן בודאי לא עבד שהרי במשנה קתני כל מה שצריך המוסת והעדים והמסית לעשות כדי שיתחייב המסית סקילה ולא קתני המשנה אלא שהסית בלבד והתרו בו ואח"כ מביאין אותו לב"ד לסקלו ולא הזכירה המשנה שעבד ע"א ג"כ אחרי ההתראה של ההכמנה (ובזה יש לערער ג"כ על ראיית מרן שהמסית לא עבד ע"א דאל"כ אעפ"י שלא הסית ג"כ חייב סקילה מכח מה שעבד ע"א דיש לדחות דאי לאו דהיה מסית לא היו ממיתין אותו בשביל התראה גרועה שהרי כל חייבי מיתות ב"ד אין מכמינין עליהן כדקתני במשנה רק דבמסית הקילו) א"ו האמת דאף המסית אינו צריך שיעבוד ע"א אלא על הוראתו לעבוד לבד ממיתין אותו.
ובין שיהיה המסית הדיוט ובין שיהיה המסית נביא בין שיהיה המוסת יחיד וכו' או יחידים וכו'. במה שכתב רבינו שהנביא המסית הוא בסקילה עיין מה שאכתוב בס"ד בזה לקמן הלכה שלאחר זו, אמנם מ"ש רבינו בין שיהיה המסית יחיד וכו' או יחידים וכו' כתב מרן בין שיהיה המסית (נראה דצ"ל המוסת) יחיד וכו' ואע"ג דפשטא דברייתא מיירי לענין דין הנסתים (נראה דצ"ל הנדחים) וה"ה לענין מסית ונסתלקה בזה השגות הפ"ח במה שהשיג על מרן ומה שסיים מרן דה"ה לענין המסית רצונו בזה ה"ה לענין המסית שהסית רבים כל שאינן רוב העיר או דצ"ל לענין המוסת, ומה שהפ"ח הביא ראיה מהמסית לשנים אין ראיה לסתם יחידים שכתב רבינו דתיבת יחידים כולל אפילו אלף בני אדם ויותר מזה הרבה אם רק אינן רוב מאנשי העיר וטובא יש לחלק בין מסית לשני בני אדם לבין מסית עשרה ויותר ודעת לנבון נקל, ואעפ"י שאמרו תרי כמאה כבר אמרינן ביומא דף פ"ג ע"א ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא (רצונו בזה דבר שהוא תלוי בשיקול הדעת והשכל והסברא) בתר דיעות אזלינן וכו' והכא הוא תלוי בשיקול הדעת והשכל לבלתי שמוע לפתויי דברי המסית ועיין בגיטין דף מ"ו לענין נדר שידעו בו רבים דאמרינן התם וכמה רבים ר"נ אמר ג' ר"י אמר עשרה וכו' וכן מצינו זימנין טובא בש"ס ולפיכך שפיר עביד מרן שלא הביא הראיה ההיא של הפר"ח.