סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ
פרק ט · הלכה ה
בד"א בשאר מצות אבל בע"א אין שומעין לו אפי' לפי שעה. עיין בלחם משנה שהאריך בזה להקשות על רבינו ויפה השיב עליו הפר"ח בחידושיו, ואני מוסיף על דבריו שכן מבואר להדיא בחדושי הר"ן בסנהדרין צ"א שכתב שכן היא הגירסא בגמרא וזה לשונו ועוד שבקצת ספרים כתוב אבל קיים מקצת וביטל מקצת דשאר מצות ד"ה פטור עד דמתיידע לך ומשמע דכי מתיידע לן שהתנבא לשקר חייב, וא"כ נתבאר דעוקר הגוף דשאר מצות הוא חייב מיד (רצונו אף דלא אתיידע לן שקרותו דבמה שהוא עוקר גוף המצוה בדבר זה כבר מתברר לן שהוא נביא שקר) וא"ל הא אינו חייב מיתה אלא אם ידענו בבירור שמתנבא מה שלא שמע, דהא דבר ברור הוא שאין הקב"ה עוקר מצוה מן המצות לעולם וכיון שזה בא לעוקרה בידוע לנו שהתנבא מה שלא שמע אבל כשהוא מקיים מקצת ומבטל מקצת בשאר מצות לא מחייב עד שנדע בבירור שהתנבא מה שלא שמע דאפשר שהוא נביא אמת והש"י צוה לו לשעה לבטל מקצת כמו אליהו בהר הכרמל עכ"ל הר"ן ואחרי כי כן דברי רבינו שרירן וקיימין (ובהיות שלא נתגלה עדיין אור יקרת חדושי הר"ן בימיהם של הלח"מ והפר"ח לכן לא העלו על שפתם דבריו דפח"ח).