אור ברסלב

סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ

פרק ט · הלכה א

פרק ט

דבר ברור ומפורש בתורה וכו' אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת וכו' שכל דברי תורה אנו מצוי' לעשותן עד עולם וכו'. עכ"ל. עיין בס' עקרי' להגאון מהר"י אלבו ז"ל מאמר ג' פ' י"ד ט"ז י"ט כ' שהאריך למאד לחלוק על זה כלל גדול בתורה והוא שא"א שתשתנה התורה לעולם הן בכללותיה והן בפרטותיה ותמצית דבריו הוא כי דעתו הוא שאפשר שתשתנה מצוה אחת או הרבה מצות.
אבל אני בעניי תמה אני על ס' עקרים הנ"ל, דהיאך אפשר להעלות על הדעת שיש מציאות שתשתנה אחת ממצות ה' ברה ומכ"ש הרבה מהם דא"כ היאך אמרינן בסנהדרין פ"ט ב' וצ' א' דאם נביא מתנבא בשם ה' על אחת מהנה מכל מצות האמורות בתורה ועוקר את כולה ואפילו אינה ממצות ואזהרות ע"א שחייב מיתה ושהוא בודאי נביא שקר, ואע"פ דאנן לא ידעינן אם מתנבא בשקר אם לאו אבל פיו ענה בו שבשקר דבר בשם ד' כי הוא צוה לעקור המצוה או האזהרה ההיא, וכמבואר הדבר יותר בחידושי הר"ן ז"ל שם הגירסא שהביא ופירשה דהואיל ועקר המתנבא הזה את כל המצוה אנן סהדי כי רוח שקר בפי הנביא ההוא והיאך אפשר לומר כן דאנן סהדי שהוא נביא שקר בודאי כיון שהוא אפשר במציאות שישתנו המצות והאזהרות שעד עתה הי' דבר פלוני מצוה או אזהרה, ושוב מחר ואיננו עוד מצוה או אזהרה, וכיון שהוא זה דבר אפשרי איכה נדע את הדבר אשר לא דברו הש"י ושבשקר דברו הנביא, דלמא גם עתה כך עלתה במחשבה לפניו ית' לשנות מצוה או אזהרה זו ע"י הנביא ההוא, יציבא מילתא כי ראיתי לבעל ס' העקרי' שם מתהפך מצד אל צד בדבר הזה ההוא אמר שם בפ' י"ט דאפילו בכל המצוה שבתורה תהי' איזה מצוה או אזהרה שתהי' אין יכולת להנביא לבטל אחת ממצות או אזהרות אם לא שתתאמת לנו שליחות הנביא ההוא כמו שהתאמתה לנו שליחתו של מרע"ה, שכל ישראל באזניהם שמעו קול ה' יחולל ומדבר ואומר למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדרבה אליך את כל המצות והחקים וגו' אבל אני בעניי תמה אני עליו, כי מי גילה לו לבעל ס' העקרים ז"ל רז זה שזה הקול קול ה' מדבר אליו אל מרע"ה ואמר לו לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה וגו' ג"כ היו שומעים אותו כל קהל עדת ישראל דלמא לא שמע הדבור הזה כ"א משה לבד והוא הגידה לנו אח"כ וכתבה לנו בתורה ואין לו כלל וכלל שום דמות ראי' לעיקרים שכל ישראל שמעו הדבור הזה ואדרבא נהפך הוא דפשטיות משמעות הקרא הוא שלא שמע הדבור הזה כ"א מרע"ה לבדו ואין עוד אחר, דהיינו שנאמר לו מצוה של לפי שעה ההיא שיצום שישובו איש לאהלו לישראל כמו שהיה כן בכל מצות ה' הן אותן שהיו לפ"ש והן אותן הנוהגים לדורות שכולם נאמרו למשה שהוא יצום לב"י בשם ה' ואף גם מהתוס' דשבת פ"ו א' בד"ה ואתה פה עמוד וגו' משמע ג"כ שלא שמעו ישראל המאמ' הזה של ואתה פה עמוד עמדי וגו' מתחלתו ועד סופו והוא שהרי כתבו שם וז"ל וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי וגו' הנה דייקו לכתוב וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה וגו' ולא כתבו דעדיפא מיני' וכי לא שמעו קול אלהים מדבר מתוך האש ואתה פה עמוד וגו' דהא אם נאמר כדברי ס' העקרי' הנ"ל דכל ישראל שמעו את המאמר הזה של הקב"ה ואתה פה וגו' עד סופו בלי ספק שגם אהרן ומרים שמעו מה שכל ישראל שומעים, אמת כי גם רבינו ז"ל כתב לעיל פרק הקודם הלכה א' וז"ל ואנו שומעים משה משה לך אמור להם כך וכך וגו' שנא' הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו' אבל אפשר כוונתו של רבינו ז"ל לא היתה אלא על שאר ח' דברו' מן הי' דברו' ששמעו מפי משה על זה קאמר ששמעו ישראל שהקב"ה אמרן למשה שהוא יאמר אותן לישראל אבל עדיין לא מוכח מזה שרבינו ז"ל יהי' סובר ששמעו מפי הקב"ה המאמר של ואתה פה עמוד וגו' כשהוא ית' אמרו למשה, ואפשר לדחוק וליישב קושיא זו.
ברם גם אם נוותר לס' העקרים ז"ל הקושיא האמורה, הא מיהא קשיא לענ"ד עליו והיא קושיא עצומה ביותר, והוא דא"כ דבריו שבפרק י"ט הנ"ל סותרים למ"ש הוא ז"ל בעצמו בפרק ההוא מלפניו ומלאחריו בסמוך לו וגם לעיל פרק ט"ז, והוא שאמר שלכך שמעו ישראל לירמיה הנביא ע"ה לבטל מנין החדשי' שמנו תחלה ראשון ושני ושלישי וכן כולם ואח"כ מנו ניסן אייר סיון וכן כולם וכמו כן מה ששנו הכתב שהסבה לזה הואיל ומנין החדשים והכתב אינם מצות ממצות י' הדברות, והם דברים מרפסין איגרא ומפליאים לכל קוראיהם לענ"ד כי מה יושיענו זה במה שהמצות הללו אינם מהי' הדברות אטו כל ישראל שמעו אז קול ה' בכח קול ה' בהדר מדבר ואומר להם שמעו בקול ירמי' נביאי בשתי מצות הללו, או השמע עם קול אלקים מדבר אל ירמי' לך אמור להם לישראל בטלו מצות מנין החדשים והכתב, ולא תוסיף עוד לנהוג ביניהם כאשר היתה באמנה אתם עמם עד היום הזה עד שנעריך התאמתות שליחותו של ירמי' הנביא בדבר הזה לפחות שהוא בערך ודמיון שוה עם התאמתות שליחותו של מרע"ה ומה שירמי' ע"ה הוחזק לנביא ביניהם, הנה הדבר ברור כי כל החזקות של כל הנביאים ע"ה אין ערוך להם ובמה נחשב הוא נגד התאמתות שליחותו של משה רבינו ע"ה שאז שמעו קול ה' מדבר שהוא משלחו ומה שרצה בספר העקרים שם לתרץ כי קרא אשכחו ודרשוהו במחילה מכבודו זהו דוחק ביותר דלא מצינו שום קרא בתורה למידרש על דבר זה של מנין החדשים שישתנה לעתיד, וגם היאך לא אישתמט הגמ' בבלי וירושלמי בשום מקום לאשמעינן הך קרא דדרשו וקרא בנביאי' לא מהני ולא מידי, דמה לי נביא זה או נביא זה כולם הם כאין לנבואתו של משה רבינו ע"ה, מלבד שהוא ראה באספקלרי' המאירה והם ראו באספקלרי' שאינה מאירה אף זו הנה שליחותם של כל הנביאים ע"ה לא נתאמת אלא מכח אותות ומופתים או מכח נביא אחר שהעיד על נבואתו ומשה רבינו ע"ה נתאמת' נבואתו ושליחותו מעדות כל ישראל ששמעו וראו כי משה עבד ה' ונאמן ביתו ושלוחו, ומה שהקשה בספר העקרים שם איך אמרו בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה וכו' וכי ב"ד עוברין על לא תגרעו וכו' במחילה מכבודו אישתמוטי דקא אישתמיט ליה לפי שעה דברי רבינו ז"ל לקמן בהלכות ממרים פ"ב הלכה ט' שעמד הוא ז"ל בעצמו ובכבודו בקושיא זו ותירצה יפה אף נעים וצ"ע ועוד קשה לענ"ד על בעל ספר העקרים דלפי דבריו שם דהוא מודה ואזל לרבינו ז"ל בדבר זה שאין נביא קטן רשאי ויכול לשנות אפילו דבר אחד מכל דברי הנביא שגדול ממנו בנבואה אם כן תיהדר קושיתו שהקשה שם הוא עצמו למקומו מהא דנח שהותר על ידו לכל זרעו אחריו בשר לאכילה מה שנאסר מקודם לכן על ידי אדם הראשון, והרי אדם הראשון כשנצטווה והוזהר על אכילת בשר זה היה קודם חטאו, ואז בודאי ובבירור גמור שהיה אדם הראשון נביא גדול הרבה יותר מנח כידוע מגודל ערכו של אדם הראשון קודם החטא, וגם נודע כך מדברי רבותינו בסנהדרין ובהרבה מקומות במדרשים שונים, ואם כן קשה האיך שמעו בקול נח נגד הציווי של אה"ר וצ"ע לכאורה גם זה ולכאורה היה אפשר ליישב בס"ד לענ"ד עפ"י הדחק זאת הקושיא האחרונה מה שהקשינו והוא דנהי דאמת נכון דאדם אחר אינו רשאי לשמוע אל דברי הנביא ההוא הקטן לבטל אפילו דבר אחד מדברי הנביא הגדול ממנו בנבואה, אבל בודאי הנביא ההוא ששמע מפי ה' לבטל המצוה הפלונית בודאי הוא מותר לו לבטלה המצוה ההיא, שהרי הוא שמע בטול המצוה ההיא מפי מי שהוא יותר גדול הרבה והרבה מהנביא הגדול ששמענו ממנו קיום המצוה ההיא שהרי הוא שמע ביטול מצוה ההיא מפי קדוש כי פי ה' דבר לבטל להמצוה ההיא וא"כ גבי היתר אכילת הבשר לנח ולבניו ולזרעו אחריו נאמר כך ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו וגו' לכם יהיה לאכלה וגו' נראה מזה שדבר הקב"ה באותו פעם עם נח וגם עם בניו בענין היתר אכילת הבשר, וא"כ ממילא הותרו הם לאכול בשר אע"ג שנצטוה והוזהרו עליו מפי נביא גדול יות' והוא אה"ר שהרי הם שמעו כך מפי הקב"ה לא מפי נח והרי אז בדור ההוא לא היה כי אם נח ובניו ואפס זולתם, ממילא גם בניהם אחריהם מותרים לאכול בשר שהרי בניהם שנולדו להם אחר כך (ומקודם לכן בנים לא היה להם כמבואר בקרא להדיא) הם לא שמעו לא מפי אה"ר עצמו ולא מפי אדם אחר שהיה אומר מפי אה"ר שאסור להם לאכול בשר, רק שנח ובניו הם אמרו והם אמרו לבניהם אחריהם שאדם הראשון נצטוה שלא לאכול בשר, וגם הם אמרו להם שהקב"ה התיר להם לאכול בשר אחר המבול, א"כ הפה שאסור הוא הפה שהתיר ואין לך התאמתות נבואה יותר מזה דאפילו בדיני ממונות ובכל איסורין שבתורה אנו סומכין על הך מגו מעליותא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר דהיינו מגו דאי בעי שתיק כך היה אפשר לומר לכאורה בישוב הקושיא האחרונה האמורה.
ברם התירוץ הזה אחרי מעט ההתבוננות ליתא, כי מלבד הדוחק הגדול שיש בזה לומר שהקב"ה דבר עם חם שהיה רשע ומשמש בתיבה, ומה שאמר הקרא ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם וגו' הכוונה בו שהקב"ה אמרו לנח שהוא יאמר אותו אחר כך לבניו אשר אתו, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל כן על פסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן וגו' שהקב"ה דבר למשה שהוא ידבר אחר כך לאהרן ממילא לא שמעו הבנים כלל מפי השם יתברך, והם ידעו כבר מאיסור אכילת בשר מכח אזהרת אה"ר לזרעו אחריו, והדרא הקושיא לדוכתה האיך היו רשאים לשמוע בקול נח אביהם שהיה נביא קטן מאה"ר, אמנם אף כי אם נסבול הדוחק האמור ולומר שמפני הכרח האמור כדי שיהיה מותר להם לאכול את הבשר דבר הקב"ה אף עם חם הרשע זאת הפעם, עדיין קושיתינו על בעל ספר העקרים ז"ל הנ"ל במקומה עומדת, הא מיהא עם נשותיהם לא דבר הקב"ה שהרי דבר זה לא נזכר כלל בקרא, וא"כ קשה על הנשים היאך הותרו הם לאכול בשר וממילא ג"כ קשיא על כל זרעם אחריהם היאך הותרו לאכול בשר, שהרי זרעם אחריהם היו יודעים איסור אכילת בשר מכח ציווי אה"ר אף בלא אמירת נח ובניו מכח אמירת נשי נח ונשי בניו אמותיהם של זרעם סוף דבר כל דבריו של בעל ספר העיקרים ז"ל בדבר זה תמוהים בעיני ואם יהיה אלקים עמדי ויגזור בחיים בל"נ אבאר בעזרתו ית' כלל זה בארוכה במקום מיוחד לו.

ונאמר לא בשמים היא וגו' שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכו' או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו וכו'. עכ"ל. עיין בלח"מ מה שהקשה על רבינו ז"ל ועיין לקמן הלכה ד' בד"ה וכן אם עקר דבר מדברים וכו' אות ח' מה שכתבתי בס"ד בישובו.

תוכן העניינים

סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה